ציטוט:

במקור נכתב על ידי ofirms שלום,אני חייל לוחם,משרת במבצעית בשטחים. די חדש במבצעית,סיימתי מסלול סוף אוקטובר והגעתי לקו חי''ר. יש לי בעיה שאני לא מסוגל כבר להמשיך איתה..קשה לי שם,עם השמירות,טחינת צעירות מטבחים,משימות בלי הפסקה,מסתכל בשבצ''ק ורואה כמה משימות יש לי ועולות לי דמעות בעיניים.. אומרים שאני אפסיק לטחון צעירות אחרי שני מחזורים (8 חודשים),אני לא רואה את עצמי מחזיק מעמד ככה שמונה חודשים. לא רוצה להיות ג'ובניק,אבל במצבי הנוכחי כלוחם,אני לא יודע אם אני מסוגל להמשיך. יותר מדי משימות,עייפות,קנאה באחרים (יותר מהכל),באסה כל הזמן. יש רגעי אושר וסיפוק מעטים,אחרי מעצר או אפילו מחסום,תקווה כזו שבאמת עשית משהו. צריך להזכיר שיש שם חבר'ה סה''כ טובים,בלי זובורים ובלי שטויות,אבל בכל זאת לא מרגיש מספיק חיבור עם החבר'ה שם,לא מספיק מגובש..אני פשוט מרגיש שיש גבול לסבל,אני מרגיש שנחלשתי מנטלית מהגיוס, שכבר לא יכול לזוז מטר... כבר אין לי כוח ל4/4 מטבחים שבאמצע עבודות עם הסרס''פ,או בלת''ם שמחזירים אותך מהבית. באמת שאני לא רוצה להיות ג'ובניק,ויש רגעים שאני שמח בתפקיד שלי,אבל בכל זאת,זה מעייף וזה שביזות רצינית ומה שאני רק מחכה זה שייגמר ה17 ואני אוכל לקבל את ה4 יום האומללים שלי בבית. באמת שרציתי להיות לוחם,נפצעתי וחזרתי לשירות קרבי והיום אני חושב שאולי עשיתי טעות. רוצה לשמוע מה דעתכם,ופתרון לבעיה שלי,אשמח אם תרחיבו,תרחיבו ושוב תרחיבו כי זה חשוב לי... תודה

שמה זה לא קל להיות צעיר.. במיוחד בפלוגה מבצעית , בשנים האחרונות המצב שונה הרבה יותר קל לצעירים , אין הנפצות של ותיקים/רס"פ הכול הרבה יותר מבוקר (וטוב שככה) , אבל עדין המצב לא קל לעשות4/4 ש.ג מטבח ואחר כך לישון 4 שעות ועוד לעלות 8 שעות משימה - יש כאלה שיותר קשה להם עם זה.

בפלוגה טובה הצעירים יעזרו אחד לשני(אם זה במטבח) וישבו איתך בש.ג או בעמדה חלק מהשמירה(ברור לי שזה לא קורה בכול פלוגה).

מה שאני יכול להגיד לך שזה עובר מאוד מהר ותחשוב כמה אנשים עברו את זה לפניך וכמה יעברו את זה אחריך..