אני לא יודע על איזו אהבה אתה מדבר. אני אישית נשוי לדתיה ואני אוהב אותה מאוד (היא אפילו גולשת או לכל הפחות
גלשה בפורום הזה בעבר).
אני לא מאמין במה שהיא (וחבריה למגזר) מאמינים, ואני חושב שזו זכותה המלאה להאמין במה שהיא רוצה (אמנם
אני לא שמח שהיא מאמינה בדברים שאני חושב שהם שטויות, אבל באותה הנשימה אני שמח שהיא לא מאמינה
בשטויות גדולות יותר, והרסניות יותר - מבלי לפרט).
העניין הוא לא האם אני מאמין במה שדני וחבריו מאמינים. זה ברור כקונפליקט כבר בעצם הגדרתנו דתי ואתאיסט.
אין וויכוח.
אבל כאשר דתי מנסה להצדיק את האמונה שלו בראיות אמפיריות, ומנסה להוכיח את נכונות התורה והאמונה שלו
ע"י סממנים אקטואליים כלשהם, אז הוא נכנס לתחום "האמונה" שלי (שמתי במרחאות כדי שיהיה ברור שזו לא
באמת אמונה, אבל אני משתמש בכוונה במילה הזו כי זו המילה שהדתיים בעצמם משתמשים בה והיא מובנת להם
אף על פי שהזה שונה). אני יכול לבדוק את מה שהוא מביא, את הראיות שלו, הבדיקות שלו, הפירושים שלו
והניסוחים שלו, להעמיד אותם במבחן, להסתכל עליהם בזכוכית מגדלת ולבדוק בצורה מדעית, האם הטענות שלו
עומדות במבחן המציאות, האם הן מתאימות בהכרח - או שלא.

אם היה לו כל כך חשוב ללחוץ על כפתור ה Esc ולברוח מהדיון ע"י "טוב, עזוב אותי באמא שלך, אני מאמין וזהו",
אז הוא יכל לעשות את זה כבר בהודעה המקורית.
אבל אם היה לו חשוב להגיד מה שהוא אמר, ולהגיב לטענות שעלו כאן, שגורסות שהוא מקשקש, אז זה כבר משהו
אחר.
איבה? שנאה? לא... לא בהכרח. זה מאוד תלוי מי קורא את הדברים. אני לא שונא את דני, אף על פי שחבל לי
שבחור כמוהו מבזבז כל כך הרבה אנרגיה על זה. אבל אם זה עושה לו טוב, ועושה אותו בנאדם טוב - שיהנה.

בברכה, מתן.
www.MatanNarkiss.com