התורה היא החוק והגמרא הן התקנות שהתקינו כדי לאפשר חיים תקינים לאותם אנשים שחיו על פי דין תורה באותם ימים.
הגמרא דנא בכל אותן סוגיות שהתורה צוותה על קיום המצוות ובאה לסייע או להבהיר למה נדרשו החוקים הללו.
יש מי שיגיד כי החוקים הללו אינם מתאימים לרוח הדברים של היום, ובאותה מידה אתה יכול לטעון כי יש ספרים שנכתבו והם היום משקפים מציאות אנאכרוניסטית.
הרלוונטיות בגמרא (במידה ויצא לך ללמוד קצת ממנה) היא, שאותם פלפולים שנכתבו בה הן בשם אומרם והן על ידי תלמידי חכמים רלוונטים לכל תקופה בגלל הסיבה הפשוטה. יש בהם נגיעה לכל תחומי החיים. יש בה מידה רבה של אוניברסליות שתקפה לא רק לחיי היהודים.
ההתעמקות היא שמחדדת את המוח ועל זה לא צריך לשמוע מקוריאנים. גם חכמי דת נוצריים קראו ולמדו גמרא ואף ישנם ספרים שנכתבו על ידם כשחלק גדול מהרעיונות נשאבו מהגמרא.
גם האסלאם נהג כך. מה שמלמד שהתורה והפרשנויות הם דבר הרבה יותר גדול ממה שאנו מכירים.
רק כדי שתבין עד כמה רלוונטי.
תקרא את פרשת ויצא שנקראה בשבוע שעבר. היא דנה בין השאר ביעקב אבינו שנוצל לרעה ורומה על ידי מי שעתיד היה להיות חותנו (לבן הארמי). הפרשה נקראה בדיוק כאשר מדברים על צדק חברתי, על עובדי קבלן מנוצלים.
הגמרא מנתחת את הפרשה בצורה יפה.

רצוי לא לקשור בין מי מי שלומד היום גמרא, שאין לזה דבר עם מה שנכתב.