חלפה שנה מאז השריפה בכרמל, ובעוד התקשורת עוסקת במסקנות דו"ח המבקר והמחדלים - ולא נראה שמישהו מהם באמת הקדיש את המחשבה אם הפתרון המצוי הוא אכן הפתרון הרצוי ומצד שני - הסופרטנקר הפך למטבע לשון שנדחפת לכל מקום וברלוונטיות דומה...

למערכת הבטחון, שהוציאה את המכרז, הוצעו מספר רעיונות לכיבוי שריפות - הוצע מסוק, הוצעו מטוסי כיבוי קנדיים ומטוסי כיבוי רוסיים ולבסוף - הוחלט על רכש מטוסי ריסוס גדולים שהוסבו לכיבוי מהאוויר.

רכש המטוסים בוצע בחיפזון והתבסס על זמינות המטוסים לרכישה ולאו דווקא על הצורך האמתי (כל המטוסים, מלבד מטוס אחד, הם דו-מושביים וללא צורך אמיתי לכך - אבל משקל ההמראה שלהם גבוה מאלו שטייסי ריסוס הורשו להטיס, שני מטוסים מיועדים לנחיתה במים, אך אין טייס שהוכשר להפעלתם במתאר זה. רת"א נכנסה לנושא, סייעה ברישוי הטייסים להפעלת המטוסים, ובהמלצתה - ככל הנראה ימכרו המטוסים הימיים לאחר שעמדו ללא שימוש).

מתברר שישנו פתרון פשוט וזול למדי, שעשוי להוות פתרון לבעייה...

חברת בואינג חברה לחברת Weyerhaeuser לפיתוח מארז לפיזור חומרי כיבוי באמצעות הטלה ממטוסי תובלה ומבלי שיהיה צורך לבצע בהם הסבה - PCADS - Precision Container Air Delivery System.

הרעיון מבוסס על הטלת ארגזי קרטון המכילים מכלי PVC בנפח טון חומר מדכא בעירה בטכניקת הטלה המקובלת במערכי התובלה בעולם.

הארגזים מתפרקים לאחר הטלתם כאשר מכסה הארגז משמש כמצנחון וקורע את ה-PVC - מה שגורם לשפיכת החומר ופיזורו מעל לאזור השרפה.

על-פי חברת בואינג - ניתן להכניס עד 16 מכלים כאלה אל תוך מטוס C-130 ו-70 במטוס C-17...

משך הזמן הדרוש למילוי המיכלים - בין 3 ל-5 דקות - פעולה הניתנת לביצוע מחוץ למטוס - מה שיאפשר הכנת מיכלים לגיחה בעוד המטוס נמצא באוויר, ובכך אף להגיע לזמני סבב קצרים מאד.

גם לאקולוגיה דואגים - ה-PVC היוצר את המכל מיועד להתפרק תוך 9 חודשים (אם לא ייאסף בשטח) ולא להוות גורם מזהם בשטח.

הדגמת הטלה ע"י C-123 (הרבה יותר קטן מהרקולס) בשנת 2007

http://www.boeing.com/Features/2011...s_09_20_11.html

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק