נכון, ייתכן שהסכום שזכה בלוטו היה קטן מחובותיו, או שסבתא שלו הורישה לו מיליארדים עוד קודם - אבל בדר"כ, יהפוך אדם לעשיר אחרי שזכה בולוטו.ץ כך גם המקרה שלפנינו. נכון, ייתכן שמועמר יקום בבוקר, ויגיד לעצמו "נכון שתכנית הגרעין שלי כבר 95% גמורה, אבל הגיע העת לוותר עליה בשם הדמוקרטיה שכ"כ חשובה לי, ובשם זכויות האדם, שהלילה למדתי להוקירן". זה סביר, אבל קצת פחות מהאפשרות שהוא ראה קולגה בכלוב, וחשש שזה עלול לקרות גם לו...

אני לא חולם לייחס את כל נצחון זאפאטרו לפיגועי ה11 במרץ, אלא גם לפיגועים וגם לתגובת אזנאר לפיגועים (הוא רץ להאעשים את הבאסקים, גם כשהיה די ברור שזה לא הם, ובכך סיבך עצמו שבעתיים). אתה צריך לטעון שב1996 ניצח ביבי בגלל מתאבדי חמא"ס (שכמובן באו לעולם תודות לאוסלו, אבל ניחא...), שכן אלמלא גל הפיגועים, היה פרס מצליח לרכב לבחירות על גבי הזעזוע מרצח רבין. לולא רצח רבין ולולא גל פיגועי חמא"ס, ביבי היה, כנראה, מביס את רבין ברוב נוח וסולידי. רצח רבין נתן יתרון היסטרי לשמאל, שנמחק בזכות העבודה שהפרטנר שרבין ופרס הביאו לנו, נורא אוהבים להרוג יהודים, ומתקשים להעביר תקופה בלי זה...

הקריירה הפוליטית של בלייר נהרסה בגלל הרבה דברים, ובהם בוודאי גם הנדידה ההיסטרית שמאלה של מפלגות השמאל במערכת הפוליטית בבריטניה, לאור הלהיטות של הלייבור להלחם על קולות המיעוטים מול הליברל-דמוקרטים (שזעקו "נגד המלחמה" מהדקה הראשונה).


המשוואה בלוב מחמיאה לאובמה בערך כמו שסיוע למג'האדין באפגניסטאן הוכיח עצמו לטווח הארוך...
אובמה העלה לשלטון בלוב כמה אנשי אל-קאעדה, חימש אותם באלפי טילי נ"מ, שרק אללה יודע איפה רובם, והלך הביתה. ההרחקה של הפסיכי האלים הגדול, הביאה לנו עשרות פסיכים אלימים קטנים.
מלחמת עראק נוהלה רע מהשלב שאחרי הפלת צדאם, ועד לתגבור הכוחות ב2007. אין על כך עוררין. יותר מדי אידיאולוגיה ("הערבים יכולים לקיים דמוקרטיה" - מזכיר במעט את אובמה במצרים, לא כן? ובתימן" ובסוריה? וסטוניסיה? ובכל מקום אחר שבו ימליך את האח'ואן ברוב טמטומו...) ופחות מדי פרקטיקה. ב2007 שונו הכללים, וארה"ב נחלה נצחון על המחבלים, מהסוג ששנים נטען שבלתי אפשרי להשיג "מגבלות הכוח", אתה יודע...

אובמה, כמו שהוא יודע, בא ובעט בדלי החלב - כמו שהוא יודע...

בוש עשה ים שגיאות - והראשונה בהן הייתה אי טיפול באיראן כשזה עוד ניתן היה פוליטית (טרם בחירות 2006), אבל הוא נרתע והעדיף להשקיע את כל המאמצים רק בעראק. זו הייתה טעות מרה. אובמה, בניגוד אליו, לא עשה אפילו את זה. אצלו היה ברור לאורך כל הדרך (בעיקר לאיראנים עצמם) שאין מה להתעכב על עלוב הנפש הזה, ופשוט השתינו עליו בקשת.