יש מספיק הסכמי שלום ששווים את הנייר שהם נחתמו עליו למרות שבין המדינות שחתמו עליו היה הרבה יותר "דם רע" מאשר בינינו לבין הפלסטינאים. ארה"ב איידה מאות אלפי יפנים ופצעה כמות שווה, אם לא גדולה יותר, כשהטילה את שתי פצצות האטום, למרות זאת היום יש שלום יציב וטוב בין יפן לבין ארה"ב. השוני בין הפלסטינאים לבין היפנים לדעתי הוא שבמקרה של האחרונים מדובר במלחמת חורמה שלא תיגמר מבחינתם עד שאנחנו לא ניהיה פה. זה נכון שגם אנחנו עשינו טעויות בדרך שבה התנהגנו עם הפלסטינאים אבל אצלנו רוב האנשים הגיעו כבר להבנה שמדינה פלסטינאית זו עובדה מוגמרת. ביום שיהיה שבו יקום ארגון כמו שלום עכשיו בצד הפלסטינאי (שלא להגיד כמו בצלם או מחסום ווטש) אז נוכל לדעת שלשלום הזה יש סיכוי. כמו שכבר אמרתי אני לא רואה איך הכשרת רופאים פלסטינאים מקרבת את השלום, ואני גם לא רואה איך הכשרת הרופאים שלהם מחזקת אותנו. אם באמת רוצים לקרב את השלום יש עשרות דרכים אחרות שיהיו יותר אפקטיביות לשני הצדדים ולא רק לצד הפלסטינאי. אני חושב שאת השינוי צריך לעשות אצל האדם הפשוט ולא אצל האליטה (הרופאים) שרוב הסיכויים שכבר הבינו שאנחנו לא נוראים כמו שהחמאס מנסה לצייר אותנו.