אין לי הרבה מה לומר כ-הקדמה. בבקשה, רק תקראו.

לא רוצה שהשיר הזה יהיה עוד אחד מאלף שירים
משהו בי נשבר, יש משהו שקשה לי להכיל, הזכוכית שלי נשברה
לא רוצה לחשוב יותר מדי מה לומר
רק רוצה להוציא את זה
השיר הללויה צימרר אותי
באמת, אינני מבינה מה הוא רוצה לומר דרך המילים,
אבל המנגינה, הטון, הם מעבירים לי את זה חזק
ה', הרבה זמן לא התפללתי עבורך,
אבל אני כל הזמן חושבת עליך
בכל מחשבה, בכל מעשה, אתה שם
איכשהו, אתה שם
הכל קשור בך
הכל מתפרץ בעקבותיך
נשמתי היא חלק ממך
מה אני אמורה לעשות עכשיו ה'?
אני בנקודה שבה אני נורא שבירה
מה אתה מנסה להעביר לי?
מהי מטרתי שלמענה אתה שולח אליי שליחים?
מה אמור לצאת ממני?
אולי זה השיר שנכתב עכשיו?
ה', יש אנשים שהולכים לקרוא את השירים שלי?
זה יהיה שיר מפורסם, או ישאר בגדר שיר אישי?
ה', למה אני עם המשפחה הזו?
כלומר, יש כאן המון נתונים הקשורים בי,
נתון המשפחה, נתון האהבה, נתון הכאב,
נתון האנשים שמסביבי,
כל עוד הכל מידך, הכל הופך אצלי לנתון
מה אני אמורה לעשות בין כולם?
מה אני אמורה לשאוב מכל נתון בשביל להגיע למטרה שלי?
האם תהיה מנגינה לשיר הזה?
אל מי אני פונה בעצם
בעקבות מה השיר הזה נכתב...
יש כאן כמה שגיאות כתיב שעליי לתקנן
הכל מפוזר בראשי
בכל נתון ונתון אני מבולבלת
אני בצומת דרכים
אולי הכל בגלל הראש, הראש החושב
כמה זמן לא חייתי כמו שצריך
כמה זמן לא עשיתי דברים שאני צריכה לעשות
מה, ככה זה יהיה בכל פעם כשיכנס החורף?
האם אני בוכה במקום הגשם שלא מגיע?
באמת, מה עניין הבצורת והשממה הזו?
מה אני אמורה להסיק מכל הנתונים האלה?
איך אני אמורה לדעת?
הנה ה', תראה, לא שאלתי למה, שאלתי איך ומה לעשות
יש שיאמרו כמוני, שזה כבר חצי פיתרון
למה את החצי השני תמיד קשה למצוא?
למה בכלל צריך לחפש?
ה', אני מגלגלת כאן שיר ויורדת עוד ועוד שורה
והנה שוב פעם ירדתי
אבל מה הפואנטה של השיר הזה מבחינתך?
שהריי אני מבולבלת, אין מבחינתי "מבחינתי".
האם איי פעם כשמישהו יקרא את השיר הזה,
יבין מה מתרחש בתוכי?
האם אי פעם ה"מתרחש" יהפוך ל-"התרחש"?
אני מלאת שאלות, וחסרת תשובות
שוב אני מרגישה אחת מאלף
מצד אחד אני מרגישה משוגעת ומצד שני נורא שפויה
זה לא נראה לי כמו איזון נכון
בכלל, מה ההגדרה העמוקה של המשמעות "אדם"?
חדר דלתי סגורה, אינני רוצה שמישהו יפתח אותה ויכנס
רוצה בבדידותי.
רוצה את...
אסור לנקוב בשמו. מסוכן מדי.
"הללויה, הללויה, הללויה", כן לאונרד כהן
לא יורדת עד סוף דעתך אומנם,
אבל בהחלט מסכימה שצריך להלל את ה'
אתם שמים לב שמרוב בלבול אני פונה אל כל אחד אחר?
אל עצמי, אל ה', לאונרד
אל מי הפעם?
אל האוויר. כי האמת, לא מרגיש לי שונה, אין תשובה
ו-ה', אם הוא שולח תשובה זה דרך רמזים, סימנים
וכרגע, אין לי סימן
אני צריכה אוויר
אני צריכה הפסקה
אני מאוהבת, ה'
אני אוהבת אותו.
רק לאחר ה"הללויה" נפל לי האסימון. הוא אוהב אותי.
אבל מה עליי לעשות? מה עליי ללמוד כאן?
לא אוכל ללמוד מבלי שיתלווה לזה כאב?...
האם עליי להקשיב לחששותיי?
ה', מ-1 עד 10, עד כמה אני אמורה להיות עצמאית בעולם הזה?
מ-1 עד 10, עד כמה אהיה בודדה?
מ-1 עד 10, כמה אני אבין את המהלכים שלך?
האם צריך לנסות להבין את דרכיך, או פשוט כמו שהוא אמר,
לחיות? זה נשמע כל כך פשוט להשיב על השאלה הזו,
אבל זה לא כך
יש אינטואיציה ויש שכל
לפעמים נראה שהאינטואיציה חזקה ומשכנעת יותר מהשכל
אבל כל עוד יש את השכל, תמיד יהיה לי כאב
הספקות הורגים אותי
האהבה...

לשמור את השיר הזה?
למחוק? אני לא אעיז למחוק
קשה לי למחוק מה שיצא ממני בנקודה הרגישה הזו
חסר לי חיבוק, אני צריכה תמיכה.
אני צריכה חיבוק של אבא שמבין.
אבא שמבין. אבא שמבין. שמבין. שמבין!
אני צריכה עידוד מאמא. אמא שמבינה
שמבינה! שמבינה! שמבינה! שמבינה!

ועכשיו, אקרא את השיר מההתחלה עד השורה הזו,
ואכתוב בתוכו מסקנתי.
כמה משעשע.
נו, הבטחתי מסקנה.
פירסום הדבר הזה בפורום. אני חייבת לשתף ולהעביר לעולם
שמישהי כאן זקוקה לעזרה
העזרה היחידה שתוכלו לתת לי וירטואלים, זה שתקראו את אימרותיי אלה,
ותתנו סימן לקריאתכם אותם.
זה לא שיר. זה סתם...משהו שנכתב מתוך כאב עמוק.

בבקשה, אינני רוצה לשמוע על טעויות טכניות, זה ממש לא מעניין אותי. הכל פשוט פרץ. אם יש לכם תשובות לחלק מהשאלות שלעיל, השיבו לי. גם אם זה ארוך, בבקשה, אל תתחמקו. בואו והעמידו אותי במקום.

מעיין.