מה אכפת לערבי המסכן מחלחול שאנחנו היינו כאן לפני 2000 שנה? הוא כאן מאות שנים ואיש לא ערער על כך שזה ביתו.
העניין נורא פשוט, אני לא אובקייטיבי, ובניגוד לערבי, עליי יש איום קיומי. אני מלכתחילה לא רוצה להרוג אותו, וגם לא אץ לגרש אותו מביתו (למרות שצבאית יכולתי לעשות כך בלי קושי מיוחד - ובעבר, גם בלי רעש בינ"ל מיוחד), וזה בדיוק ההבדל בינו לביני: הוא כ-ן אץ לגרש אותי, הוא כן אץ להרוג אותי - ואם חו"ח נפסיד, עשה לעצמך טובה ולפני שאתה מתאבד, סייע לבנות משפחתך לעשות זאת קודם...
ההבדל הזה, שקיים בדיוק אחרי שמסתיים שיח הזכויות שבו כל אחד טוען לבעלות - הוא שהופך אותנו לראויים לארץ הזו, גם מהפן המוסרי. הכהניסטים הקיצוניים ביותר שלנו, הם לא הפת"חיסט המתון ביותר אצלם. העובדה שהפכו אצלנו חבורת בנדיטים עם ספריי צבע, לשקולים לארגוני טרור שרצחו אלפים, היא בדיוק ההבדל. אין כאן שום משוואה, ועל כן גם מוסרית אני חש בנוח עם זה שלא צריך לוותר על כלום. לו הצד השני הורכב מחוואים ניו זילנדים, אני מודה שהטיעונים שלי נגד ויתורים להם, היו חלשים יותר...

אה, כן, ולבסוף, המורשת ההסטורית שלנו עדיפה על שלהם בדבר נוסף חשוב למדי (שניוט גינגריץ' ציין, וכל השקרנים ישר קפצו עליו) - אין להם מורשת הסטורית לאומית. יש להם מורשת שבטית, ויש להם מורשת לוקאלית, שקושרת חלק קטן מהם לארץ. לנו יש רצף של ממצאים ארכאולוגיים שקושרים אותנו לכאן בהקשר הלאומי, הרבה לפני שפדופיל מדברי המציא דת חדשה וסיפר שיש לו דיבור צפוף עם המלאך גבריאל...