כן. יש משהו במוות של זמרים מוכרים שדוחף לך לפרצוף בכח את הזמנים המשתנים.
העשור האחרון היה די דרמטי באובדן זמרים, משוררים ומלחינים מקלסיקת הזמר העברי.
הכעס שלי על יפה ירקוני על דבריה התחלף בזמנו עד מהרה בכעס על מי שעשה בה שימוש. רק מי שמסוגל לחשוב את מה שגרמו לה לומר - מסוגל לנצל באופן ציני זיקנה, חולי ומצוקה.
פעם היה לי תקליט קטן עם חתימה שלה על עטיפתו בבית. התנפץ באחד מהסידורים.
זה לא משנה את העובדה שבכל פעם שאני עובר את קבר שייך עלי ומתחיל לראות שלדי ברזל - אני פוצח אוטומטית בשיר 'באב אל וואד' תוך כדי נסיון להשמע דומה ככל האפשר ליפה.