ראשית, קבל שאפו על "האש בעיניים" ועל המוטיבציה לשרת בשפיץ של החנית.
שנית, קיבלת עצות חכמות, לצבא יש הגיון משלו במהלך המיונים, אני רואה שהתחלת לפתח רגשות אשם וזה חבל מאד כי אתה עושה עוול לעצמך,זה לא שאלה של "טוב" אלא שאלה של "מתאים".
ברמה הלאומית/צבאית ניראה שצה"ל ישמח לקבל אותך בכל יחידה בה תוכל לתת מעצמך, להתפתח וגם להעניק לדורות הבאים.
ברמה האישית שלך, היחידות האלה עליהם אתה מדבר מקרינות ומשפיעות עליך לא רק במהלך השירות הסדיר אלא גם מעבר לכך - באזרחות או בקבע (לפי העניין).
לכן ההחלטה צריכה להיות שקולה שממצה את השאיפות שלך מול מה שצה"ל מציע לך.

אגוז, דובדבן, מגלן, גדס"רים, יח' מתמרנות, יח' מסתערות וכד' יתנו לך 3 שנים של עשיה ברוכה וחשובה, אח"כ אם תצא לאזרחות תקבע את עתידך (לימודים, עבודה, משפחה וכד') תוך כדי שירות מילואים לפי הנדרש, כמו רבים אחרים.
לעומת זאת, ביח' המתמיינות ביום סיירות המצב שונה, המעורבות של הצבא בחיים האזרחיים שלך אחרי השחרור גדולה ומשפיעה מאד (מי פחות ומי יותר, זה לא חייב אבל בגדול זה די קיים).

צה"ל זה המקום היחיד במדינת ישראל בו אתה תוכל למצוא את עצמך בגיל 21-22 עם שלושה הישגים בו זמנית אשר אנשים באזרחות "שורפים" עליהם המון זמן וכסף:
- תואר אקדמי
- מקצוע צבאי כקצין איתו אתה חתום קבע לכמה שנים (ז"א פרנסה יפה שמטבע הדברים ניתן לחסוך חלק רב ממנה)
- נתוני פתיחה טובים לקריירה צבאית או מקפצה לתפקידים מעניינים וטובים באזרחות

את השילוש הזה ניתן להשיג בשלושה מקומות:
- קורס טיס
- קורס חובלים
- עתודה אקדמית

גילוי נאות (בכדי שתבין שהעצות שלי באות מניסיון)
השירות הצבאי שלי היה באחת היח' המתמיינות ביום סיירות (לא מטכ"ל ולא שייטת ).
היה שירות מלא עניין ומלא עשיה, אחרי השירות התחלתי ללמוד באוניברסיטה כלשהיא.
הצבא רצה אותי 3 חודשי מילואים בשנה ביח' הזו, האוניברסיטה לא ויתרה לי.
הצבא תמיד ניצח ואני שילמתי את המחיר בצורת שנת לימודים נוספת - זה הרבה זמן והרבה משאבים, אף אחד לא פיצה אותי על זה.
אני לא מקטר ולא מצטער, עשיתי את הדברים מתוך בחירה, מרעל צבאי משובח, מאמונה שלמה ומציונות. אבל עדיין שילמתי מחיר!
קיבלת היבט נוסף של ההחלטות האלה..

עצה שלי, שקול גם את הדברים האלה, רק תרוויח.
בכל מקרה בהצלחה בכל דרך בה תלך.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף