ברוב החוברות של סדר טו בשבט שראיתי, יש כמה פגמים בעקרונות ההלכה כולל סדר קדימויות בברכות.
יש כמה נקודות שחייבים לזכור:
לא כל מאכל שעשוי מחיטה הוא אוטומטית המוציא/מזונות (על שלווה לדוגמא מברכים בורא פרי האדמה).
כנ"ל שעורה- על בירה שעשויה משעורה מברכים ברכת שהכל.
מעבר לכך, כשמברכים ברכה אחת על כמה מינים (כמו ברכת בורא פרי העץ ויש יותר מפרי אחד) אזי סדר הקדימויות הוא מובנה. קודם כל אוכלים פרי משבעת המינים ורק אח"כ פרי אחר. אם אין פרי משבעת המינים אוכלים קודם את הפרי שהכי אוהבים (וזה סובייקטיבי כמובן, ומשתנה מאדם לאדם).
וכשמברכים פובר פרי העץ על פרי משבעת המינים אזי מברכים ע"פ העיקרון של קירבת המין למילה "ארץ" שבפס' ארץ חיטה ושעורה וכו'. ולכן הסדר הנכון מבחינה הלכתית היא זית, תמר, גפן, תאנה, רימון.

עיקרון מגע-א"ש: חוץ מברכת המוציא (שפותר את כל שאר הברכות) אם יש לי מס' מאכלים ועליהם מס' ברכות, אני מברך לפי סדר החשיבות של הברכה והעיקרון הולך כך: בורא מיני מזונות, בורא פרי הגפן, בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, שהכל נהיה בדברו. (מכאן ר"ת מגע-א"ש)

לאור כל זאת ולאור נקודות רבות נוספות שלא העליתי כאן, להלן הצעתי לסדר טו בשבט כהלכתו:

מזונות: עוגה, או עוגיה שעשויה מדגן ממשפחת חמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) כשבעדיפות ראשונה דגן ממין חיטה.
גפן: בורא פרי הגפן על יין.
עץ: בהתחשב בעיקרון "ארץ" מברכים על הזית. (ואח"כ אוכלים גם תמרים, תאנים, רימונים ושאר פירות)
אדמה: בד"כ למארזי הפירות היבשים הסתננו גם ירקות שברכתם אדמה (בננה לדוגמא) יש דעות שמברכים אדמה על אננס, ואפילו פסיפלורה.
שהכל: אפשר לברך על הרבה דברים אבל יש מין משבעת המינים שלא אכלנו עדיין (שעורה) וזה הזמן להוציא את הבירות!

וזה בעיני השיטה הנכונה וההלכתית לסדר טו בשבט כהלכתו.
כמובן שיש הרבה מינים שיש עליהם טקסטים במקורות (לא רק משבעת המינים) כמו שקד, תפוח ואחרים. אפשר להוסיף ולקרוא מהמקורות סגולות של כל מיני פירות. העיקר שנבין את מטרת החג. זה לא חג של "בואו נאכל פירות יבשים מיובאים מטורקיה" אלא "בואו נחגוג את החג של הפירות, החג של אדמת ארץ ישראל"