[font='Arial','sans-serif']שינוי מהותי בשיטת ממשל הוא לרוב מהלך כמעט בלתי אפשרי (בחברה שאינה טוטאליטארית) – כאשר נוצר, הוא נולד לרוב מתוך תקופת משבר קיצונית (צרפת דוגמא קלאסית: אירועי 1970/1, או 1940-5 ומה שבא אחריהם אפשרו לבצע שינויים בשיטת הממשל, ופה עוד מדובר על מדינה יחסית דינאמית בהיבט זה). תראה כיצד האמריקאים מתקשים – עד לרמה מגוחכת לעיתים – להתמודד מול סוגיות פשוטות בהרבה מבחינת חקיקה (מלחמה בסמים, אחזקת נשק, עונש מוות) שכולם מן הצד האחד הפכו כמעט לנושא מפלג מכל בחינה, ומן הצד השני כבר מזמן איבדו כל קשר למציאות העכשווית, ומתנהלים לפי מתווה כמעט דתי).[/font]

[font='Arial','sans-serif'][/font]

[font='Arial','sans-serif']הייצור החברתי/פוליטי/כלכלי האמריקאי הוא למעשה בירוקרטיה עצומה של עשרות מליוני אנשים המחונכים לבינוניות (גם אם מסוגלים להרבה מעבר) ולהיותם "ברגים" חופשיים במכונה עצומה המתנהלת כמעט מעצמה. זו חברה תוססת מבחינה פוליטית עם לכאורה המון מודעות לכל היבט של חיי האזרח והקשר שלו למערכת הפוליטית (ועד כאן: הלוואי עלינו חצי מזה) אולם חסרת יכולת, או הכוונה, לחבר את התסיסה הזו לשינויים של ממש. זה דגם מחשבה שחוזר על עצמו כמעט בכל הרבדים של החברה האמריקאית: צבא, מדינה, כלכלה – מערכת בזבזנית ויעילה בו זמנית, להפליא. מערכת שבה התהליך מקודש לא פעם על חשבון התוצאה בפועל. התמכרות לסטטיסטיקה ובירוקרטיה (כל מי שמכיר אפילו מעט מהתרבות התאגידית האמריקאית יודע עד כמה חשוב להם, בכל שניה נתונה, להיות מסוגלים בלחיצת כפתור לקבל דו"ח שתי וערב המכסה את כל החברה – גם אם במבחן התוצאה דו"חות אלה לא מייצגים שום דבר מציאותי...) אבל חתירה מתמדת לתוצאות. זו לא החברה הנכונה לחפש בה שינויים כמו ביטול מוסד האלקטורים רק בשל סיפור בוש/גור. בבריטניה, לדוגמא, היה מצב די דומה (בעיקר עד אמצע המאה העשרים) שבו שיטת החלוקה למחוזות בחירה יצרה מציאות שבה המפלגה שזכתה למירב קולות המצביעים יכלה להיות מיוצגת באופן נחות ביותר. תיקון חלקי של המצב (למיטב זכרוני יוצג בעיקר בתופעה שכונתה "מחוזות שחורים" – מחוזות בחירה שהיו שווים מושב בפרלמנט אולם בהם גרו רק כ-10 בעלי זכות בחירה... האציל ומשפחתו...) בוצע עד למאה העשרים, אולם לא הצריך שינוי חוקתי הרחב (בין השאר משום העדר החוקה...). ועדיין גם כיום קיים עיוות בתחום זה, בעיקר כלפי ה"מפלגה השלישית" אשר יכולה לזכות באחוז נכבד מקולות המצביעים ברמה הארצית, אולם בקושי להיות מיוצגת בפרלמנט (מצב שהיה חריף מאוד באמצע שנות השמונים עם "הכוח העולה" של ה [/font]SDP [font='Arial','sans-serif']שהיה אמור להיות "שובר שוויון" בין ת'אצ'ר ובין הלייבור האולטרא סוציאליסטי. כתוצאה משיטת הבחירה המסורתית, ולמרות שלמפלגה זו היה כוח אלקטוראלי לא מבוטל, היא בקושי יוצגה בפרלמנט (השאר היסטוריה). מה שכן בניגוד לארה"ב, בבריטניה יש כל הזמן "דיבור" על שינויים כאלה בשיטת הבחירות/ממשל, והיו כאלה שבוצעו. ואגב: גם בבריטניה ישנם נוהגים שאינם מעוגנים בחוק, אולם מקובל שיתקיימו: לדוגמא: שר בקבינט אינו יכול לצאת נגד מדיניות הממשלה (מה שאומר שהוא מתפטר מתפקידו בפועל כאשר אינו מסכים בפומבי עם קו מדיניות של ראש הממשלה). ובכל זאת, גם במדינה שבה המסורת הפוליטית מעוגנת כל כך כמו בריטניה, יבוא היום שבו יאלצו להתמודד עם מציאות שבה תדרש חקיקה בעניינים כאלה או אחרים.[/font]