הדרך הנפוצה להעשיר אורניום היא על ידי צנטרפוגות, צנטרפוגה שהיא מכשיר קטן שמסתובב במהירות גבוהה - עקב הכוח הצנטרפוגלי שדוחף את האיזוטופ הכבד החוצה נוצר בצד החיצוני של האורניום - אורניום מועשר. הצנטרפוגות האלה הן גם לא צנטרפוגות כמו שאתה חושב שמסובבות מבחנות, בפועל אין שום חלק שמסתובב בהן.

גז UF6 מוחדר בלחץ גבוהה לקונוס מה שמקנה לו תנועה זוויתית במהירות גבוהה, בסוף הקונוס יש 2 חורים. כיוון שיש הפרשים במשקלים של האיזוטופים לכל איזוטופ יהיה מסלול סיבובי שונה, האיזטופ הכבד נכנס לחור 1 האיזוטופ הקל לשני. והתהליך הזה חוזר חלילה בקסקדה ארוכה מאוד, כל פעם הגז המעושר שוב מוכנס לצנטרפוגות ושוב מסננים ממנו את היסודות הקלים וכן הלאה. עד שנשאר לך גז אורניום ש94% ממנו או יותר מכילים U235, אחרי זה מעבירים אותו חזרה למצב מוצק.

בקצרה, צריך לחבר מינימום של 3000 צנטרפוגות, בשביל לקבל פצצה אחת בשנה. וכן צריך לבדוק שכל הצנטרפוגות עובדות והגז עובר מצנטרפוגה אחת לשניה כל הזמן. לכן לא ניתן לבנות עשרה מתקנים של 200 צנטרפוגות בכל אחד. למעשה גם 3000 צנטרפוגות לא תמיד מספיק לכל השלבים

לדברי ד"ר אבנר כהן, מחבר הספר ישראל והפצצה, ניסתה ישראל לפתח צנטריפוגות מעשירות אורניום מאז תחילת-אמצע שנות השישים, אולם לא הגיעה לתוצאות אלא עשר שנים מאוחר יותר, תוך הקמת מכון 8 בכור האטומי:
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1180825

ממליץ לך לקרוא:

אפרים קם ואפרים אסכולאי, לוח הזמנים של הפצצה האיראנית, עדכן אסטרטגי - כרך 12, גיליון 4, INSS, תאריך 9 בינואר 2010:
http://www.inss.org.il/upload/(FILE)1266830837.pdf

עזריאל לורבר, הדרך אל הנשק הגרעיני, מערכות 440, תאריך 2011:
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/6/113036.pdf