02-04-2012, 16:18
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
כנ"ל הסיפור של מוזאון רוקפלר
(שאגב: מסיבות בטחוניות, וכן אופרטיביות (חניה) הוא אחד הזיונות הגדולים בירושלים. פשוט נמחק מהמפה...). בשנות התשעים הייתי במוזאון, ובמשרדי אגף העתיקות (או שמע כבר היו רשות אז?) ושאלתי את האוצרת, אורנית אילן ז"ל (אדם משכמו ומעלה שאני תמיד זוכר לטוב) שאלה בדיוק על העניין הזה - מדוע ממצאים מימי "הירדנים" והמנדט הושארו במוזאון ומה יהיה דינם החוקי "אם וכאשר". היה מעניין לראות שאיש, כולל היא, לא ממש חשב על הנושא אז...
ה"רועץ" העקרי, שמעקר כל אפשרות שלנו לדיון כלשהו על עניינים אלו זו העבודה שאנו מוותרים מראש על הדדיות, או "מקח וממכר" ולמעשה מתחייבים לקבל כל פסק דין, וניגשים לכל העניין מראש כאילו ה"מינימום האפשרי" הוא המקסימום שנבקש...
הירדנים מחזיקים ב"מגילת הנחושת" והמצרים "עושים צחוק" מכל נושא המורשת היהודית/ישראלית - ממצאי סיני זרוקים במחסנים המעופשים של הגנגסטרים האלה כמו זאהי חוויאס, הקומיסר הפוליטי (לשעבר) של ההיסטוריה, ארכאולוגיה והממצא במצריים. יש כאן "קייס" קלאסי מבחינתנו, אולם אנו הולכים עם הראש בקיר (בין השאר משום "מלחמות היהודים"). בניגוד למדינות הסובבות, ישראל גן עדן לחוקרים זרים, ובחינת המתודה והאתיקה הארכאולוגית - אפילו יש לנו המון במה להתגאות. במקום לדבר בקול רם, ולא פוליטי, על כך שהמציאות הלבנטינית אינה מתאימה כלל לחוקים העבשים של האו"ם, אנו פשוט מורידים ראש. אין שום דבר מוסרי במסירת ממצא סופר חשוב, כמו הכתובות מכונתילת עג'רוד, לחאפרים ממצריים, או הפקרת ממצא בעל קונטקס יהודאי/ישראלי ברור לידיים של מאחזי העיניים מטוניס.
|