החיים שלך תותים. תנשמי עמוק ותעברי את זה. חוסר היכולת שלך להתמודד גורם לך ללחצים וכאבים מיותרים, רק אם תוכלי לשלוט בעצמך ובאיך שאת מגיבה לסביבה שלך - זה ישתנה. תזכרי שאת האחראית הבלעדית לאיך שאת מרגישה. לא אמא ולא המפקדת. את כבר ילדה גדולה.
רוצה שלא יחטטו לך ביומן? אפשר לנעול קבצי Word.
אמא שלך מתלוננת? כאלה הם הורים, תמיד יתלוננו. את לא יוצאת או את יוצאת יותר מדי. לא ממליץ לך לנסות לשנות אותה כי זה לא התפקיד שלך לחנך אותה.
מותשת יותר מדי? את מסיימת את היום שלך ב-5, זה נותן לך מספיק זמן כדי לסדר את החדר ולכבס.
מה תגידי כשיהיו לך ילדים? שהילד יאכיל את עצמו, אני מותשת? נו באמת
כשאת צריכה לקנות בגדים ואמא שלך אומרת לך לסדר את החדר - תסדרי את החדר.
אף אחד לא חייב לך שום דבר, לא בגדים חדשים כל שבוע ולא צלחת חמה של אוכל שתחכה לך על השולחן,
להבדיל מהאמונה הרווחת, ההורים שלך לא חיים כדי לשרת אותך, גם לא להיות הכספומט שלך
אם כל כך קשה לך לחיות במסגרת המשכורת הצבאית (שאת ועוד עשרות אלפי חיילים אחרים מקבלים, כן?) אז תעבדי.
בנוגע לבית אין מה לעשות, תחרקי שיניים עד שתעזבי אותו.
עד אז תפסיקי לצעוק (לתת תשומת לב) כשאדם מציק לך (מחפש תשומת לב), זה גם נותן לו את מה שהוא מחפש (מה שיגרום לו לחזור לעוד) וגם מעצבן אחרים (אם עברת את גיל 12 אין לך סיבה טובה להרים את הקול)
נתת פה אחלה דוגמאות לכך שאת לא מצליחה לשלוט על הרגשות שלך מהסביבה ולהשאר רגועה - גם בצבא וגם בבית
תפיקי מזה לקחים.
ואם את לא יכולה להרים טלפון לאנשים שלא מדברים איתך, תנסי להתחיל בלסמס.

אני לא חושב שההודעה שלי היא מה שרצית אבל אני בטוח שהיא מה שאת צריכה
איחלתי לחיילת בהצלחה