שים לב למילת המפתח בקישור: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1693741

נחמד שהאדון משחק אותה לא-פוליטי, אבל בפועל כל מילה שניה שיוצאת מהפה שלו היא פוליטית.
לדוגמה:

איראן, אומר גנץ, "הולכת צעד אחר צעד עד למקום שבו תוכל להחליט אם תרצה ייצור פצצת גרעין. היא עוד
לא החליטה אם ללכת את המייל הנוסף". כל עוד המתקנים שלה לא חסינים מהפצצה, "התוכנית פגיעה מדי
בראייתה. אם המנהיג הרוחני עלי חמינאי ירצה, הוא יתקדם להשגת פצצה גרעינית, אבל באמצע עוד צריכה
ליפול החלטה. היא תיפול אם חמינאי יעריך שהוא חסין מתגובה. לדעתי, הוא יעשה טעות אדירה אם יעשה
זאת, ואני לא חושב שירצה לעשות את המייל הנוסף. אני חושב שההנהגה האיראנית מורכבת מאנשים
מאוד רציונליים. אבל אני מסכים שיכולת כזו בידי פונדמנטליסטים איסלאמים, שעשויים ברגעים מסוימים
לעשות חשבונות אחרים, זה דבר מסוכן".

זו שאלה צבאית-פרופר? מה הכלים של האדון להגיד את זה? מי שמו להגיד לח'מנהאי מה נכון ומה טעות? ברק אמר
שאילו הוא עצמו היה איראני, גם הוא היה שואף לנשק גרעיני. זה אולי צעד גרוע לעשות, אבל ברק בהחלט יכול להגיד
מה הוא (ברק) היה רוצה. כאן האדון אומר מה נכון לח'מנהאי לעשות...

הדוגמה הזו איננה פוליטיקה, אבל ודאי שהיא איננה צבא.

וגם:

הידרדרות מלחמת האזרחים בסוריה מגבירה את החשש בישראל מזליגת טילים לטווח בינוני ומאגרי נשק כימי
לחיזבאללה בלבנון. "אנחנו עוקבים אחרי זה ככל שאנו יכולים. אני לא מכיר שיכולת כזו בהכרח עברה", הוא
אומר, מסרב להרחיב. "יכול להיות שמול מידע רגיש נצטרך לקבל החלטות מבצעיות. סכנת הפרוליפרציה באזור
בעייתית ואי הוודאות מטרידה". ומה שמטריד עוד יותר הוא העובדה שרק כמחצית האזרחים צוידו בערכות מגן,
מנימוקי תקציב. "זו לא עלות אדירה", טוען גנץ. "אפשר לפתור את זה. צריך שלכל אחד תהיה ערכת מגן
בבית".

אולי הוא צודק, אבל האם זה מתפקידו? אולי הרמטכ"ל גם צריך להגיד כמה סוללות כיפת ברזל צריך, והאם העלות של
היירוט שווה את התועלת החברתית שמפיקה ממנו המדינה?

וזה רק נהיה גרוע יותר:

לצד חוסר היציבות האזורי, את כהונת גנץ מאפיין השימוש שעושים בצה"ל גורמים חיצוניים כדי לנהל מלחמות
תרבות וקרבות פוליטיים. הסערה האחרונה פרצה בגלל החלטת הרמטכ"ל להדיח מתפקידו את סמח"ט הבקעה,
סא"ל שלום אייזנר, שהכה פעיל שמאל מדנמרק. גנץ מתאר את ההתערבות הפוליטית בפרשה כאסון. "אני לא
רואה אף אחד שמרוויח בסיפור הזה. החלטתי מה שהחלטתי וזה מאחורי. אני לא מבין על מה הימין מגן, את מה
השמאל תוקף. מי בכלל הפך את זה לעניין פוליטי? אתה צריך להיות ימני דתי עם כיפה בשביל להיות נחוש? אתה
צריך להיות שמאלן בשביל להיות ערכי? מאיפה השטויות האלה? אייזנר שגה שגיאה מקצועית ופיקודית ונכשל כשל
ערכי נקודתי".

בניגוד לדוגמות הקודמות שעוד היו ברמה של חצי-חצי, כאן הוא כבר ממש מגזים: מי אמר שהימין מגן? מי אמר שהשמאל
תוקף? מי אמר שיש קשר בין ימני או דתי לנחוש? מי אמר שיש קשר בין שמאלן לערכי? בעצם בחירת האמירות שהוא יעני
מתנגד להן, הוא רק מבסס אותן יותר.

בלי להיכנס להחלטה עצמה (האם הייתה נכונה או לא), מביך שעם ההתנהלות הזו, הוא מעז להעלות שוב את טיעון "הכשל
הערכי"...
(אגב, הפסקה הבאה מסתיימת בציטוט: "אני חושב שהמפקדים מבינים אותי, שלחלוטין ברורים להם השיקולים". כן, אדוני.
השיקולים ברורים להם. ברורים להם השיקולים האמיתיים, ולא ערימות המלל שאתה מפזר לתקשורת.)

מיד אחרי כן:

פרשת אייזנר היא רק האחרונה בסדרה. קדמו לה מחלוקות ציבוריות על נוסח תפילת ה"יזכור", שירת נשים בטקסים
צבאיים ואפילו ביטול נסיעות החיילים ברכבת ביום ראשון בבוקר. "בפרשת ה'יזכור' האירוע התגלגל בהתחלה בלי
שהיינו מודעים לכך. זה לא היה טוב. אבל אחר כך טיפלנו באופן שקול והגענו להסדר. ניסו לטפל לי בשירת נשים,
אבל היינו למודי ניסיון והסתדרנו. גם את עניין נסיעות החיילים ניסו לקחת למקום של אמון בצבא. אכן עשינו שגיאה
בהכנת הקרקע בחברה ובצבא למהלך של שינוי הנסיעות, אבל חודשיים אחרי זה עובד לא רע. חסכנו כמה עשרות
מיליוני שקלים, הקלנו על האזרחים וגם החיילים מסתדרים. ביג דיל. צה"ל הוא לא תוכנית ריאליטי ולא צריך למדוד
אותו במונחי רייטינג. זה ארגון רציני. אני לא כוכב נולד ולא האח הגדול. אני לא בודק עם פולי (דובר צה"ל, תא"ל יואב
פולי מרדכי) כמה אס-אם-אסים אני מקבל ביום".

מקרה קלאסי של "if it says so on the internet - it must be true". אם האדון יגיד שהעניין גווע, אולי זה מה שבאמת
יקרה. וכמובן ששני האירועים הראשונים הם פוליטיים לגמרי - הייתה ביקורת ציבורית על סיפור ה'יזכור'. לא קושי מבצעי...

ונסיים בפסקה הבאה:

בעניין רגיש אחר, גיוס החרדים, אומר הרמטכ"ל שלדעתו צה"ל מסוגל לקלוט לשורותיו עוד חיילים חרדים, אם יימצא
הסדר גיוס אחר בעקבות פסילת חוק טל בידי בג"ץ. גנץ, שנשאל על השלכות פסילת החוק והפתרון הרצוי במקומו, אמר
כי "זו שאלה של דרג מדיני להחליט. מה שאני מחפש זה שוויון בשירות". הרמטכ"ל ביקש שלא לטפח ציפיות מוגזמות
באשר למשמעות המיידית של השינוי בהסדרי גיוס. "אתה לא מצפה שמחר בבוקר אפתח עוד שתי חטיבות חיר"מ (חי"ר
מובחר) כתוצאה מזה. אבל אני חושב שצריך לראות איך מרחיבים את היקף השירות ופותחים עוד מסלולים", אמר.

שב אומר, בערך,: "אני לא עונה על השאלה, כי זו שאלה של דרג מדיני, אבל אני כן עונה על השאלה". ועל הדרך משקר (או מטעה,
או מסלף - נתון לבחירתכם). אילו חיפשת שיוויון בשירות, יכלת להידרש לאי-השיוויון מבוסס-הכרומוזומים שתחת שליטתך, בניגוד לזה
המבוסס על פאות ולבישת שחורים, שעדיין איננו בתחום תפקידך.


כמובן שזה לא ייחודי או מרגש. ראיון עם רמטכ"ל הוא תמיד פוליטי, כי הרמטכ"ל הוא דמות פוליטית שמקבלת החלטות פוליטיות.

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.