המנגנון הזה פשוט: קוראים לו קב"טיה.
האנשים הללו טענו שלא ידעו שהוסר סיווגו של הרפז, ואילו ידעו לא היו חולקים עמו את המידע.

בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, לאף אחד היום אין מושג מה קורה בתחום.
יכול להיות שאני שלוח לקב"טיה מייל לתת לאדם X אישור כניסה למתקן מסווג Y ביום Z (עם או בלי לזמן אותו למילואים), והם פשוט עושים את זה. לא אכפת להם אם יש לו סיווג או אין לו, אם הוא עדיין משרת במילואים או לא, אם הוא אזרח שומר חוק, או מורשע בריגול שיצא אתמול מהכלא...

אני מצפה מהקב"טיה שלא תיתן אישורי כניסה למי שלא כדאי לתת לו, או שלפחות תודיע לי "טוב אחי. סידרנו לו אישור כניסה כי ביקשת, ואנחנו מניחים שאתה יודע מה אתה עושה. אבל מאז הפעם הקודמת, לפני שבעה חודשים, כשאישרנו לו להיכנס למתקן, הוסר הסיווג הביטחוני שלו. לתשומת לבך, אחשלי גיבור." הציפיה הזאת רחוקה מאוד מהמציאות.


בנוסף, יש דרך למנוע משותפי סוד וממכותבים למסמכים להפיץ אותם למי שאסור. זו אכיפה. אם על הפרות של בטחון מידע - על סוגיו השונים (ה-buddies של הרפז, ענת קם ואורי בלאו, וכו') - היו חוטפים ענישת ואנונו, בהסתברות גבוהה, אנשים היו חושבים פעמיים ושלוש לפני שהם עושים דברים כאלה. כשה'ענישה' שלך היא דו"ח מבקר מדינה (אוי אוי אוי) ושיקראו על שמך כיכר, ממש מפתיע שאנשים לא בדיוק חיים בחרדה ממה שיקרה להם אם הם יספרו לכל העולם ואשתו כל סוד שאליו הם נחשפים...

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.