ציטוט:

במקור נכתב על ידי Polkovnik אני כותב את זה כי אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני לא ישקר, אני מחפש עזרה, אני מחפש הדרכה, הרבה ניסו לתת לי את זה ניסיתי גם בעצמי אבל שום דבר לא עבד. המצב די מסובך, ולא קל להסביר אותו. לא קל להסביר אותו כי לא הכל אפשר להסביר, במיוחד לא את מה שעובר בראש של בן אדם. אני יתחיל לנסות בזה שאני יסביר על עצמי. אני בן 20 ממש לפני שירות צבאי. אני מאמין שהרוב לא יאמינו לי, יחשבו שזה מה שלכל ילד בגיל הזה עובר בראש. אבל אני רואה יותר מאנשים בגיל שלי, אני יותר חכם מאנשים בגיל שלי, יש לי הרבה יותר ניסיון חיים גם בעקבות ילדות ונעורים לא קלים. אני לא ישקר ויספר על חיים עצובים עד דמעות. יש לי אימא ואבא נשואים אבל רבים כל יום. שאני גר איתם. אבל אין לי הורים, אף פעם לא היה לי אימא ואבא שתפקדו בתור הורים נורמטיביים וזה כולל גם עבר סוציאלי ואלים. המצב הכללי של "המשפחה" הקטנה שלי הוא טוב. אימא שלי לא עובדת וסובלת מבעיות נפשיות. יום אחד היא יכולה להיות בן אדם שאני אוהב ויום אחרי בן אדם שאני שונא, הכל תלוי במצב הנפשי שלה מה שגורם לי לא לסמוך עליה אף פעם כי אני לא יודע מה יהיה מחר. אימא שלי לגמרי תלוייה באבא שלי כלכלית שגם הוא סובל מבעיות כעס ועצבים רציניים אבל מסרב לקבל טיפול או להודות בבעיה. הם כל הזמן רבים ואני מקווה שאתם כבר הבנתם שזה לא ריבים של זוג רגיל. וזוג רגיל היה מתגרש כבר ממזמן אם לא התלות המוחלטת של אימא שלי כלכלית באבא שלי. אבא שלי מספק את הצרכים הבסיסיים ויותר מזה בעבודה קשה. מדובר בבן אדם שנכנס לפאניקה של עצבים וכעס לפני כל צעד אפילו הכי קטן בחיים שלו. הוא לא מוכן להשקיע בשום דבר כסף, הוא קמצן. שאני מדבר על קמצן אני מתכוון לבן אדם שמוכן לחסוך אפילו בבריאות בסיסית למרות שאין קושי כלכלי. אני מדבר על בן אדם שמוכן לאכול רק לחם לשתות רק מים ולישון על מזרון ישן וקרוע למרות שהוא מכניס 20 אלף שקל בחודש ואין לו שום חובות. התמונה שאני מנסה להראות זה משפחה ממש לא נורמלית וממש לא בריאה אבל עם מצב כלכלי טוב, לא מפואר אבל טוב וממוצע שלא חסר שום דבר. המצב הכניס אותי לחיות חיים סגורים. ככה זה בבית שלי, כל רגש שתראה ישומש נגדך. זה רק שאלה של זמן. בבית שלי לא מראים אהבה, לא חושפים רגשות כי אני למדתי שאם תעשה את זה אבא שלך עצמך ישתמש בזה נגדך בהזדמנות הכי קרובה שיוכל. כל חינוך שקיבלתי הוא מה שחינכתי את עצמי. בבית שלי אני רק אוכל שותה מתקלח מתלבש בבגדים פשוטים שאימא שלי לפעמיים קונה לי (אין מחסור) ואז אבא שלי נכנס לפאניקה לעצבים וצעקות שהוא שומע שבזבזתי לו 300 שקל על חולצות ב20 שקל ומכנסיים ב50. כולם חושבים שאני סתם כפוי טובה. אף אחד לא באמת מבין את המצב. אף אחד לא באמת יודע מה זה אבא שלא אומר לך מזל טוב ביום ההולדת שלך, אף אחד לא באמת יודע מה זה ללכת לעבוד במוסך בגיל 15 בשביל דברים בסיסיים כמו בילוי עם חברים. אף אחד לא יודע מה זה שיש כסף אבא פסיכופט שומר עליו ובגלל זה גם אם אתה באמת צריך משהו שהוא יותר מספרים לבית ספר, אוכל או בגדים. כמו למשל מיטה חדשה כי המיטה הקודמת שלך ישנה ושבורה מרוב השנים וחצי מהמזרון כבר נשחק וזה הורס לך את הגב אתה מוצא את עצמך מבריז מבית ספר כדי לעבוד ולקנות לעצמך מזרון חדש ולספק את הצרכים הבסיסיים שכל נער צריך לא כי אין להורים שלך לתת לך, אלה כי אבא שלך לא רוצה. כי אבא שלך שונא אותך. אתם בטח חושבים אין דבר כזה אבא ששונא את הבן שלו. אבל תאמינו לי שיש. הוא נהנה מהסבל שלי, מהסבל של אימא שלי כי הוא חולה נפש. פשוט כמו שזה נשמע וזאת האמת. אבל זה לא מה שהיה חסר לי כל החיים שלי. מה שחסר לי עד היום זה הרגש הזה של משפחה, אין לי אף אחד חוץ מאבא ואימא שלי, אימא שלי עושה מה שהיא יכולה מתי שהיא יכולה. אבל היא תמיד לצד אבא שלי כי אין לה ברירה. שאבא שלי היה מתעלל בי נפשית ומספר בודד של פעמים פיזית היא בחרה להתעלם ולעשות את עצמה כאילו היא לא רואה את זה תוך כדי צעקות שהוא יפסיק ובריחה מהמקום. אני לא יסלח לה על זה בחיים. אני לא מסוגל. כל פעם שאבא שלי משפיל אותי ואני רואה את החיוך הפסיכי שלו על הפנים שלו ואני מתפלל ליום בו אימא שלי תתקשר אלי ותגיד לי שהוא מת ממשהו. אני מצאתי את עצמי יושב אצל עובדת סוציאלית שהייתה אומרת, שמע פעם ראשונה שאני נתקלת במצב כזה. אין לי איך לעזור לך, אתה לגמרי נורמלי, שפוי וחכם והבעיה זה אבא שלך והוא הורס לך את החיים אבל אין לי איך לעזור לך. לא היה לי למי לפנות לא היה לי למי להפתח, התרגלתי לא לחשוף רגשות בשום פנים ואופן. התרגלתי לחיות חיים שאין לי בהם אף אחד חוץ ממני. חיים של דיכאון. חיים של לא לסמוך על אף אחד, לא לבטוח באף אחד כי הייתי רגיל שכל רגש שתחשוף יפגע בך. אבל כל זה היה רק הקדמה. למדתי לחיות עם זה אני יודע שזה לא לנצח, רק עוד כמה שנים אני ישתחרר מהצבא אני יוכל לעבור לגור לבד ולפרנס את עצמי ולא לראות את הסבל של פעם יותר. אבל לא בגלל זה אני מבקש עזרה. פה מתחילה הבעיה שאני לא יכול לסבול אותה. פה מתחיל מה שבגללו אני לא ישן בלילות מה שבגללו אני לא יכול לנשום בלי להתמלא בעצב. לפני שלוש שנים הכרתי אותה. ישר מההתחלה ידעתי שהיא בן אדם מיוחד. זאת לא הייתה התלהבות של ילד מבחורה שהוא פוגש. באיזשהו שלב של לחיות את החיים שחייתי רוב מה שאופנייני לגיל שלי, לנעורים שלי נשמת ממני. אני בן אדם הרבה יותר בוגר מרוב האנשים בגיל שלי בנושאים האלה כי יש בי הרבה פחות ילדות. התאהבתי בה, היא הייתה בוגרת מאוד,כמוני, בגיל שלי, יפיפיה אמיתית שלחשוב עליה שוכבת לידי ישנה שאני מסתכל אליה מעלה בי עד עכשיו דמעות. היא הייתה חכמה, חמה, אוהבת. היא הייתה מאוהבת בי. זאת לא הייתה אהבה רגילה של ילדים בגיל שלנו באותו הזמן. זה היה משהו בוגר, משהו אמיתי, משהו מוחלט. אבל הכי חשוב, היא הבינה אותי, סיפרתי לה, רק לה את כל האמת, על המשפחה שלי. סוף סוף היה לי משהו שאני אוהב. לא פחדתי להפתח מולה, לא פחדתי שזה יפגע בי. אבל מהר מאוד איבדתי שליטה, לא ידעתי איך להתמודד עם זה שסוף סוף יש לי משהו. אתם בטח לא תבינו אבל שאין לך כלום ופתאום אתה מקבל הכל אתה משתגע. אני השתגעתי. צעקתי, נכנסתי לדכאון כבד, צעקתי, הייתי עצבני, הייתי בטרוף מצד אחד יש לך הכל, מצד שני אתה עדיין מצולק לגמרי מזה שאין לך כלום. מצד אחד יש לך אהבה ענקית שלמאט מאוד אנשים יש כזאת, מצד שני אתה לא יודע איך להתמודד עם זה, אין לך את הכלים. אבל היא לא וויתרה עליי, היא מאות פעמים בכתה, לא ישנה בלילות, הגיע למצב שהיא חשבה שהיא הזאת שלא בסדר, לא ידע מה לעשות עם עצמה כבר, לא וויתרה עליי. נפלו עליי שגעונות, מחשבות ודכאונות שאני לא מאחל לאף בן אדם מותתי אותה נפשית. עד היום אני נזכר בדברים שעשיתי ואמרתי, ובא לי לברוח מעצמי וזה עוד במילים עדינות. אני לא יודע לאן לדחוף את עצמי על מה שעשיתי, זה כ"כ מזעזע איך שמותתי אותה נפשית. אבל היא המשיחה להלחם עליי, היא באמת נתנה את כל מה שיש לה והגיע לשיאים של התמותתות נפשית בגללי ובשבילי. אבל לבסוף היא לא יכלה יותר, היא נפרדה ממני בבכי ובכאב רב אבל היא לא יכלה יותר לסבול את זה. אף אחד לא יכול לסבול יותר ממה שאני גרמתי לה מבחינה נפשית. ותאמינו לי שמה שהיה לי בראש שבגללו רצחתי את הנשמה של המלאך הזה זה ממש לא משהו שאפשר לתאר במילים, מה שכתבתי זה רק טיפה מתוך ים של דברים שעברו לי בראש שפגעו באהובה שלי. אחרי הפרידה, קיבלתי את הכאפה של החיים שלי. זה היה משהו שאני יכול להשוות ללקבל כדור בראש ולא למות מזה. כל השגעון ירד. ואני הבנתי מה עשיתי. אני הבנתי שהיה לי את כל הטוב שבעולם ואני לקחתי ורצחתי אותו. היא הייתה המשפחה שלי, הבחורה הכי יפה בעולם בעניי, היחידה שאני רוצה ורציתי לגעת בה. היא עד היום אוהבת אותי בצורה מטורפת ואני אותה. די מהר אחרי הפרידה מישהו אחר מהבסיס שלה קפץ על העוצר במהירות רבה. בן אדם טוב בסך הכל, הוא התאהב בה בצורה קשה. הם נהיו ביחד, הוא נתן לה רוגע הוא נתן לה כל מה שאני רוצה לתת לה כיום והייתי צריך לתת לה כבר ממזמן! הוא מתיחס למלאך כמו שמגיע למלאך ולא כמו לשטן כמו שאני עשיתי. דיברתי איתה על זה, נתתי לה מכתבים שישבתי לכתוב אותם במשך שעות, כל מכתב לקח לי 8~12 שעות, רק 2 מהם הגיע אליה, השאר נזרקו כי הם הרגישו לא מספיק טובים, לא מספיק נכונים, לא מספיק אמיתיים. בעיקר מה שאני כותב פה רק בעוד יותר הרחבה, על כמה שאני אוהב אותה. היא נענתה לי, היא האמינה לי, לקח הרבה מאוד זמן אבל היא האמינה שאני לא יהיה מה שהייתי פעם לעולם. החלום שלי ושלה זה להיות ביחד באושר ובאהבה הענקית שיש בינינו. המלאך הזה לא יכול להפרד מהבן זוג החדש שלה מיד מסיבות כאלה ואחרות אז החלטנו לחכות כמה חודשים עד שהוא ישתחרר והיא לא תצטרך לראות אותו כל יום, אז אמרנו שנחכה, לא אכפת לי לחכות כמה חודשים בשביל חיים שלמים של אושר. ויום אחד הוא גילה על זה מקראית הודעות בפלאפון שלה שהיא שכחה למחוק. הוא התחנן שהיא לא תעשה את זה והיא התקשרה אלי ובבכי אמרה לי שהיא חייבת לוותר עליי כי היא לא יכולה לפגוע ולרצוח את הנשמה של בן אדם כ"כ טוב שאפילו אחרי שהוא ראה שהיא תכננה להפרד ממנו בשבילי אמר שהוא רוצה להמשיך להיות איתה ביחד ולשכוח מזה. היא בן אדם שמוכן להקריב חיים של אושר שלה בשביל לא לפגוע בבן אדם טוב. קשה לי להסביר את זה, אני מקווה שתבינו, אני לא חיי בסרט ומעלעל אותה כי היא בן אדם שאני כ"כ אוהב. היא באמת בן אדם טהור שלא יכול לפגוע בבן אדם טוב. בן אדם טוב כמו החבר החדש שלה, הוא גורם לה לנחת ועושה לה טוב אבל היא לא אוהבת אותו אפילו קצת כמו שהיא אוהבת אותי, היא חושבת עליי ורוצה להיות איתי. עבר כמה זמן נתתי לה עוד מכתב, כי בכתיבה הרבה יותר קל במילים. היא הסכימה איתי שכבנו ובילינו לילה ביחד. היא נהנתה מהלילה הזה וזה היה לה לאושר, אבל זה קרע לה את הנשמה לגזרים. העובדה ששכבנו והיא בגדה בו ובילינו לילה ביחד הרסה לה את הנשמה, בן אדם כמוה לא יכול לחיות ברגיל עם שקר כזה, זה קשה לה בצורה מטורפת עד לריסוק הנשמה שלה. היא התחילהל הכנס למצב נפשי מאוד קשה בגלל זה והחליטה לוותר על הקשר שלנו כי המצב הנפשי הזה גרם לה לפחד ולא להאמין בי יותר, לא להאמין יותר בזה שאני השתנתי ושכשה נחזור אני לא יהפוך למשוגע שהייתי ממקודם. כי אם אני ירסק אותה עוד פעם (ואני בטוח ומוכן למות אם אני יעשה את מה שעשיתי עוד פעם) היא לא תוכל יותר לחיות עם עצמה. אני בטוח שאני לא יחזור על הטעות הזאת, אני בטוח שזה יהיו חיים של אושר של שנים, אני רוצה להתחתן איתה שהזמן יגיע, אני רוצה להקדיש למלאך הזה את החיים שלי אבל היא מפחדת. והמצב הנפשי הקשה שהיא נמצאת בו עכשיו והדברים שהיא צריכה להקריב כדי לתת למערכת היחסים שלנו הזמנות והפחדת מזה שאני יפגע בה עוד פעם גורם לה לוותר על מערכת היחסים שלנו. גורם לה לוותר על החלום שלה ועל האהבה הענקית שלה אלי. "אני אוהבת אותך הכי שבעולם, אני מאוהבת בך בצורה מטורפת וקשה, אבל אני לא מצליחה להאמין לך, קשה לי מידי, קשה לי לחיות יום יום לידו במחשבה עלייך, אני לא יכולה לפגוע בו ולהפרד ממנו, ואני מפחדת ולא מאמינה שאתה השתנת וזה לא רק מה שאתה חושב עכשיו, אני חושבת שאנחנו כבר לא נחזור להיות ביחד לעולם למרות כל הכאב שזה גורם לי." וזה מרסק אותי וכבר עברה חצי שנה מאז שנפרדנו, וכל יום זה כואב לי, כל רגע, כל דקה, אני לא יכול לשכוח ממנה, לא יכול להחליש את זה, אני לא יכול בלעדיה. אני חצי שנה לא יכול להסתכל על מישהי אחרת, אני לא יכול להעביר עשר דקות בלי לחשוב עליה, אני כבר משתגע מזה. ומדובר פה באמונה שלה בי שמפרידה בין חיים של אושר לחיים של דכאון כמו עכשיו, חיים של בכי שאני חושב עליה ורק עליה. אני כבר לא יודע מה לעשות. אני כ"כ אוהב אותה שאני לא יודע כמה מה לעשות עם עצמי.

אחי תראה יש הרבה אנשים שיש להם חיים קשים,באמת קשים,וכל אחד בסיטואציה אחרת ובמצב שונה.
המצב שלך הוא ששברת את הנפש של מישהי שאתה ממש ממש אוהב,ואתה כבר לא יודע מה לעשות.
אם אתה אוהב אותה כ"כ הרבה אבל היא אמרה לך שהיא רוצה שהקשר היסתיים,אתה צריך להרים את הראש ולהמשיך קדימה,גם כי זה מה שהיא רוצה,ואם אתה אוהב אותה תקשיב לה וגם כי אתה לא יכול לחכות לה כל החיים שלך.אתה צריך לחיות את החיים,אני מבין שקשה אבל צריך להתמודד.
תיקח זמן לחשוב אבל תסתכל קדימה,אתה לא יכול לחשוב עליה כל הזמן.תנקה את הראש!
תתחיל לצאת למקומות בילוי ולהפגש עם חברים וחברות,לחיות.

זה כל מה שיש לי להגיד לך,תתרומם ותתעודד.
למרות הקשיים אתה תצליח!בהצלחה!