כל בוקר הגיע מוקדם למשרד,
רק לראות אותה שוב, כה יפה וזוהרת
הוא הביט ברוב קשב והיישיר המבט
על מנת להיטיב ולחזות בגברת
אין אחרת כזו, גם בכל העולם,
לא תמצא, הוא הבטיח בשקט
קרני שמש נוטפת, כטיפת טל בגן
ביופייה היא אותו מרתקת
והכל בשלם, מדברים הא ודא
רק אותו היא לבד ממסמרת
כך אל לוח ליבו, עם יופיה וחודה
מצמידה שוב תקוות וחודרת
היא חודרת עמוק, אל הלב שם בפנים
אך עם כל זאת אין היא רואה
כי העלם נבוך, קצת נרגש אך מפנים
כי אחר כבר כבש עולמה
מאבד תקוותו אט לאט וסמוך
נאחז כאן וכאן בשביבים
במבט, בשיחה או אפילו חיוך
את יומו מעביר בחיים
|