מתוך: "יומן עדות - זיכרונות מאושוויץ", מאת: לילי קשטיכר, ישראל, 1951.
__________________________________________________ ____________

למחרת בבוקר החל ה"קרקס" של הגרמנים. ראשית הלכנו לחדר הניקיון וקיבלנו בגדי פסים, ולאחר מכן צרבו בזרוענו קעקוע Tetovacia. בעזרת מחט רותחת צרבו מספר רץ בסדר של ABC - זה היה הסדר של הגרמנים. בנות רבות פחדו מהמכשיר, שנראה כמו עט נובע עם נוזל שחור. לאחר שהושטנו את היד, נעצו מתחת לעור זרוענו את הראש החד של העט ודקרו בחוזקה. "כאב?" שאלו האסירות אחת את השנייה "למה מקבלים מספר על היד? מה מטרת מעשיהם?" "הכל כשורה בקרב הS.S?" השאלות לא חדלו.

כבר ראינו בעבר כאלה מספרים צרובים על עור הזרוע. זה היה בבירקנאו בלאגר C, על זרוען של האסירות הפולניות העובדות שהגיעו ללאגר בשנת 1942. פשטה בקירבי הרגשה שהבנות שקיבלו מספרים ינצלו מהקרמטוריום, ינצלו מההשמדה בגז ובארובות, ויישלחו לעבודה. אולי כך יינצלו בינתיים חיינו.

המקעקעים הגרמנים ציירו יפה ולאט את המספרים על זרועותינו ועל כן כאב הצריבה היה עז. תוך כדי עבודתם הם שאלו אותנו שאלות שהעסיקו אותנו בשיח עמם. הם שאלו אותי לשמי, לתאריך הלידה שלי, מקום מגורי ומהיכן נלקחתי לבירקנאו. עניתי להם בחוסר רצון ובמרירות והם תעדו את דבריי בכתב. רק אז ראיתי שגם להם חקוק מספר על הזרוע והבנתי שהם אסירים יהודים כמוני. הגרמני האמיתי בא רק לפקח על הבחורים היהודים ולוודא שהם מבצעים את עבודתם בדייקנות למען הסטטיסטיקה לדורות.

https://sites.google.com/site/danie...ykrwnwt-mwswwyz