אני מצרף מאמר מדה מרקר, שמציג טענות נכונות- המבקר יכול היה להתמקד בחוליים הקשים של השירות הציבורי כולו, אך מעצלות, הקטנת ראש או חוסר רצון להתנגח בכוחות חזקים ממנו, נמנע מלעשות זאת.

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.1737803

"בחלקו של לינדנשטראוס נפלה הזדמנות חד פעמית להשיג תשומת לב ציבורית עצומה לדו"ח שלו, ולנצל את הרגע כדי להסביר לציבור הישראלי שהשריפה בכרמל אינה סיפור נקודתי על השריפה וגם לא על אלי ישי או יובל שטייניץ. זהו סיפורו של השירות הציבורי הישראלי שאינו מתפקד.
במחדל הכרמל נמצאים רוב הרכיבים, אם לא כולם, של האפקטיביות הנמוכה של השירות הציבורי בישראל: היעדר אחריות ברורה, חוסר יכולת לתאם בין משרדים, תהליכי תקצוב כושלים, כשל בקשר בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות, שחיתות, סיאוב, ועדי עובדים אלימים ולא אחראיים, חוסר יכולת למשוך כוח אדם איכותי ולסלק כוח אדם גרוע, תלות של פוליטיקאים במרכזי כוח אלימים. הכל נמצא שם.
אפשר להפליג בסיפורים על בזבוז הכספים במערך הכבאות, על הנפוטיזם, על סידורי העבודה המוזרים, על הנוהג של כבאים להחזיק בעסקים פרטיים בנוסף לתפקידם הממלכתי - אבל זה יהיה מיותר. המחלות האלה נמצאות בחלקים רבים בשירות הציבורי בישראל."

אך בכל זאת אני לא מסכים עם הכותב, גיא רולניק, עורך האתר. המסקנות שלו נופלות לאותה מלכודת אליה נופלים רוב בני האדם, מבלי שהוא שם לב שהוא מעוניין לחזור על אותה הטעוץ.

ולמה? כי הפיתרון לדעתו הוא
"אם היתה לנו רגולציה מתוחכמת ואמיצה שיודעת למשוך אנשים מעולים ולשמר אותם במערכת".

כלומר- הוא מודה שהרגולציה כשלה, אבל הוא מקווה שתבוא רגולציה טובה יותר. שלכאורה יצוץ האל מן המכונה ויתקן הכל. זאת אותה כמיהה שמציגים אנשים רבים, הכמיהה למישהו חכם ויודע כל שיעשה סדר. אבל זה לא יקרה. כי לעולם אדם אחד לא יהיה חכם יותר משבעה מיליון איש. ולא יידע לחזות את מעשיהם. אדם אחד ניתן לשחד, להשפיע עליו, להבטיח לו ג'וב מפנק או שסתם סטטיסטית יגיע מישהו לא טוב.
אז אם הבעיה היתה ברגולציה, למה לכל הרוחות צריך להמשיך איתה עד שיגיע רגולטור טוב? למה שלא לבטל את תפקידה או לפחות לצמצם למינימום את ההתערבות שלה?

השירות הציבורי בישראל הוא כל מה שאמרו עליו, כל מה שאתם אמרתם עליו בכל פעם שישבתם מול פקיד אטום ממס הכנסה, ביטוח לאומי, העירייה. אני בטוח שתמיד התפלאתם איך אדם כל כך חסר כישורים התגלגל לטפל בעניינכם, עד שהבנתם שהוא קבלן קולות ראשי למרכז מפלגה. או שהוא גיסו של ראש העיר.

אז אין רגולציה טובה ואמיצה, יש רגולציה. לפעמים היא רעה יותר ולפעמים רעה פחות. אבל כשכל קיומה מותנה באדם שמתמנה לנהל אותה, זה אומר שמלכתחילה היא לא היתה במקום. שהצרכים הבסיסיים גדלו והלכו עד שפתאום התעוררנו וגילינו שאותם צרכים בסיסיים הם למעשה כל עולמנו. שאתה צריך לשלם שוחד חוקי (AKA רישיון) כדי להסיע אנשים תמורת כסף. ושמישהו מחליט לך כמה פרסומות תראה בשעה ואתה גם משלם את משכורתו. ושכל קבוצת לחץ קטנה יודעת למנף את עצמה יותר מכל טייקון מושמץ ולעלות לך אלפי שקלים בשנה, כי היא מחזיקה מישהו במקום רגיש. וזה לא משנה אם הם חובשים שטריימל, מפעילים מנוף, נוהגים בקטר, או מגדלים חסה. הם ניצלו מעולה את הפרצות בחוק כדי לדאוג לעצמם על חשבון כולנו. כן, מה שאומרים על הטייקונים נכון פי עשרות מונים לגבי עובדי המדינה או מקורבים לצלחת. כי גם הם, כמו הטייקונים, נהנים מהקשר עם הממשלה. ומי לא נהנה? כל מי שהתמזל מזלו ללמוד ולעבוד במקום בו הוא תלוי רק בכשרונו הוא. הוא הפראייר שמממן את כולם. הוא הפראייר שנגרר לאחר מכן לכיכר ומפגין בעד העלאת נטל המס (גם אם הוא לא יודע שזה נושא ההפגנה, בעקיפין).

עד שלא ניפטר מאותם חוליים שכולם קשורים האחד בשני (הון שלטון, מעורבות ממשלתית, ארגוני עובדים שהפכו למאפייה חוקית), נמשיך לקבל שריפות בכרמל, נערים שלומדים בישיבות על חשבון השאר, אנשים שמביאים לעולם ילדים למחייתם, עובדים שמתמחים בלעבוד פחות שעות ממקביליהם בעולם אבל להרוויח יותר מהרמטכ"ל, עובדים שמתרגמים מדריכי הפעלה על ידי גוגל למרות שחיי אדם בידיהם, ובעיקר- יוקר המחייה ימשיך לעלות.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."