נא הקליקו על לינק זה לקריאת המאמר בשלמותו

מבוסס על מחקריו של מר יוסף יעקב-לב מהמכון הניו יורקי לחקר המזרח התיכון

העם היהודי לא הירבה להפגין בקיאות בחוק הבינלאומי, ולכן ידיד טוב כמו החוק הבינלאומי, הפך ברבות השנים לכלי שרת בידי עוייני ישראל (מבית ומחוץ).
עם זאת, מעת לעת, נעשו שימושים (מעולם לא בפועל / בבתי המשפט) נדירים בכלים הבינלאומיים ("International Instruments") אשר ברשותינו, על מנת לקבע את זכותינו ההסטורית והחוקית ועל מנת להדוף גלים של נסיונות לנשל אותנו מאדמותינו.
מנחם בגין ז"ל הזכיר בנאומו את ההכרה הערבית הרשמית בפלשתינה כמולדתינו ואת ההכרה הרשמית העולמית בפלשתינה כמולדתינו.
בגין, שהיה עו"ד במקצועו, לא פעל בנושא. יתרה מכך, בשלב מאוחר יותר בגין היה למנהיג ישראל הראשון אשר "אישר" על הנייר את קיומו של "עם ערבי פלסטיני בעל זכויות לגיטימיות ודרישות צודקות".
עו"ד הווארד גריף מציין בספרו שמנחם בגין ז"ל התעשת והבין את טעותו הקריטית לאחר חמישה ימים, אך פניותיו לג'ימי קרטר לא הואילו ולא הביאו לתיקון המצב.
אך עדיין ראוי להזכיר את השימוש שבגין עשה בכלים הבינלאומיים המשפטיים שלנו.
מגילת העצמאות שלנו מושתתת סביב ההכרה בפלשתינה כמולדתינו ("המנדט מטעם חבר הלאומים" כפי שצויין במגילה).

כך גם השכיל לעשות אדמונד לוי, שופט (דימ') בדו"ח זה

09.07.12.pdf

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בנאום בר אילן המפורסם של ראש הממשלה הנוכחי, מר בנימין נתניהו, הכריז נתניהו על "מחוייבות ישראל לעמוד בהסכמים בינלאומיים", אך השמיט לחלוטין את ההסכמים הבינלאומיים החשובים ביותר של העם היהודי / בני ישראל / ארץ ישראל / מדינת ישראל / פלשתינה (אחד מהכינויים הרבים של ארץ ישראל, כינוי אשר הופיע רשמית על גבי המסמכים וחוזים רבים).

להלן התייחסותו של מר לוי שופט (דימ') מתוך גוף הדו"ח.
מר לוי, בהתבססו על הכלים המשפטיים הבינלאומיים של העם היהודי, הדף וניגח ללא עוררין כל עויין ישראל אשר מעליל את עלילות הדם של ה"יהודי הכובש".
עוייני ישראל נותרו פעורי פה, וכל התגובות אשר הגיעו עד עצם הרגע הזה (מבית ומחוץ) הן תגובות אמוציונאליות נטולות כל תוכן ענייני בלבד.

* חשוב מאוד לקרוא את ההערות המופיעות בסוף צילומי המסך.

הערות

1).
במהלך הדורות, עשרות ואולי מאות מסמכים רשמיים מסוגים שונים, תורגמו בידי ה"מתרגם העברי המקצועי" לשפה העברית.

במשך אלפי (ואולי רבבות) מקרים, פעל המתרגם באופן אוטומטי מכני ותרגם כל הישנות של השם "Palestine" לשם "ארץ ישראל".
כמובן שזה נבע מרצון טוב, פטריוטיות, אהבת המולדת, רוח "ציונית", גאווה לאומית והרבה רגש.
כמובן שזה היה נכון לעשות שכן תמיד היה ידוע,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. ש:

Palestine = פלשתינה = ארץ ישראל = מדינת היהודים = בית לאומי יהודי = ציון = ארץ הקודש וכו...

לא הייתה בעייה טכנית / הגדרתית לתרגם "פלשתינה" ל "ארץ ישראל".

לא ידוע על שום מקרה מתועד שבו שמאלן רדיקל / איש "זכויות אדם" / אנטישמי / פרופסור באוניברסיטה / אמן / איש רוח / סופר / אקדמאי / ערבי / מוסלמי / פוליטיקאי, או כל אדם / עמותה / קבוצה / יישות / ארגון / גוף אחר, אי פעם הגיש קובלנה משפטית בה נטען שאסורה פעולת תרגום זו !

זה היה ברור לכל. בכל ספר, בכל מאמר, בכל מסמך, בכל הסכם: פלשתינה = ארץ ישראל, וזה היה הדבר הנכון לעשות - לתרגם לעברית כל הישנות של המילה "Palestine" למילים "ארץ-ישראל".
ברם,
דבר זה יצר בעייה אשר מיטב מוחותינו לא ידעו לצפות ו/או לזהות מבעוד מועד. הצמרת שלנו לא השכילה לפעול על פי "איזהו חכם הרואה את הנולד". בודדים ביותר כמו מר נתן אלתרמן ז"ל / פרופסור בנציון נתניהו המנוח (אביו של ראש הממשלה הנוכחי) ועוד - זיהו את הסכנה, אך מעבר

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. - מעולם לא ביצעו פעולות מנע.
הדור התחלף. אותם יהודים אשר עלו לארץ (גם ממדינות ערב, גם ממחנות ההשמד באירופה), אשר ידעו ש"הם עולים לפלשתינה" הם היום לצערינו דור שהולך ונכחד.
יחד איתו, הולכת דועכת ונכחדת גם הידיעה הברורה והטבעית שפלשתינה היא ארץ הקודש.
תרגומים אוטומטים מכניים אלו (מאוד נפוץ למצוא אותם בספרות הלימוד בבתי הספר) סייעו להביא לכך שכמעט אף יהודי לא יודע שכל הקשר של פלשתינה - הוא הקשר יהודי.
וכך, נוצר מצב שערבים נאבקים כיום על זכותם להיקרא פלשתינאים (עו"ד הווארד גריף קבע כי מדובר בפשע פלילי של גניבת זהות), נאבקים על זכותם לטעון ש"פלשתינה היא מולדתם שנכבשה ע"י היהוד", ואין כמעט בנמצא יהודי טוב שיודע להעמיד דברים על דיוקם ולהחזיר עטרה ליושנה.

* לכן ראוי לשבח את א.לוי שופט (דימ') אשר דבק במסמך המקור, אשר מוכיח שפלשתינה הוכרה כביתו של העם היהודי, כמולדת היהודית כמדינת היהודים.


2).
אדמונד לוי שופט (דימ') התייחס לועידת סן רמו בזו הלשון:

"הכרזה זו שבה והופיעה, בנוסח שונה, בהצהרת ועידת השלום בסן רמו, איטליה, שהניחה את יסודות המנדט על ארץ ישראל"

הבהרה:
ועידת השלום בסן רמו כלל לא הייתה "ועידת שלום".
ועידה זו הייתה מפגש פרטי, נטול פיקוח של גוף בינלאומי נייטרלי רשמי ומוכר, אשר בו המעצמות הכובשות (להלן "קולוניאליסטיות / אמפריאליסטיות") דנו וחילקו בינן לבין עצמן "שלל אדמות כבושות".
לכן יש לעוייני ישראל אינטרס להכניס שקר זה לספרות הלימוד המקצועית.
חשוב מאוד לדעת:
בועידה זו המשלחת הערבית הרשמית לא נכחה כמו גם המשלחת היהודית הרשמית, דבר המהווה פתחון פה לכל עויין ישראל לטעון ש:
"היהודים חברו לברית האמפריאליסטית וקבלו אדמות ערביות מאחורי גבם של הערבים, ללא יכולת של הערבים להתנגד".
כל מי שעוסק בהסברה לבטח שמע טענה אנטישמית זו, אשר כל בסיסה היא עלילת דם שקרית ובלתי מבוססת.
לכן כתב נכון השופט א.לוי "שבה והופיעה", וזה חשוב מאוד לעמוד על העובדה שמקור ההחלטה להנפקת מנדט ליהודים איננה ועידת סן רמו.
עם זאת, ההכרזה "שהניחה את יסודות המנדט על ארץ ישראל" דורשת תיקון.

כפי הנראה להלן (לקוח מהערך "הסכמי אוסלו"),

בשנת 1919 נחתם "הסכם ערבי יהודי עבור המולדת היהודית בפלשתינה" בין משלחת נציגה רשמית ונבחרת מהצד היהודי (בראשות ד"ר חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל העצמאית), לבין משלחת נציגה רשמית ונבחרת מהצד הערבי (בראשות האמיר פייסל). בגלל שמות המנהיגים הנציגים אשר חתמו, קבל המסמך כינוי אשר נפוץ בעולם ובספרות הלימוד.
הסכם זה הוצג חתום באופן רשמי בועידת השלום בפריס.
ועידת השלום בפריס הייתה ועידה מורכבת וארוכה, אשר במהלכה קרו שני מאורעות הסטוריים:

1). נחתמו אמנות בינלאומיות
2). הוקם חבר הלאומים, להלן "קהילה בינלאומית רשמית ומוכרת".

הצגת 'הסכם ערבי יהודי עבור המולדת היהודית בפלשתינה' (בידי משלחות רשמיות נוכחות של שני הצדדים), וניסוח סעיף 22 של אמנת היסוד של חבר הלאומים הם היסודות אשר הונחו להנפקת ה'מנדט עבור פלשתינה' ליהודים.

להלן נוסח הסעיף הרלוונטי מתוך מגילת חבר הלאומים:

http://avalon.law.yale.edu/20th_cen...agcov.asp#art22
"
Certain communities formerly belonging to the Turkish Empire have reached a stage of development where their existence as independent nations can be provisionally recognized subject to the rendering of administrative advice and assistance by a Mandatory until such time as they are able to stand alone. The wishes of these communities must be a principal consideration in the selection of the Mandatory.
"

החלטה זו קבלה נוסח שונה בסעיף 95 אשר נוסח במהלך ועידת השלום בפריס.

http://en.wikipedia.org/wiki/Treaty...for_Palestin e
"
ARTICLE 95. The High Contracting Parties agree to entrust, by application of the provisions of Article 22, the administration of Palestine, within such boundaries as may be determined by the Principal Allied Powers, to a Mandatory to be selected by the said Powers. The Mandatory will be responsible for putting into effect the declaration originally made on November 2, 1917, by the British Government, and adopted by the other Allied Powers, in favour of the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people, it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non-Jewish communities in Palestine, or the rights and political status enjoyed by Jews in any other country.

"

כפי שכתב נכון השופט א.לוי - החלטה זו עברה "אישור מחודש" בועידת סן רמו. הוזכרה העובדה כי אין כל שינוי בהחלטה.


3).

א.לוי הפליא להתנסח בכותבו:
"ובכך הוכרה, כנורמה המעוגנת במשפט הבינלאומי, זכותו של העם היהודי לקבוע את ביתו".
אולם מעט לפני כן כותב א.לוי:
"אישר חבר הלאומים את המנדט שנמסר לבריטניה".
לא הרבה יהודים יודעים את מהותו וטיבו של המנדט.
המנדט הוא:
א. מסמך משפטי בינלאומי אשר בו הוכרה זכותו והקשר ההסטורי של העם היהודי על מולדתו - (פלשתינה בלשון ה"מנדט עבור פלשתינה").
ב. מסמך רשמי המפרט בכוח החוק הבינלאומי את תפקידה המחייב של ה"מנדטורי" / "נאמן".

כפי שמלמד אותנו סעיף 22 של אמנת היסוד של חבר הלאומים, כפי שמלמד אותנו עיון בחוק המנדטורי הבינלאומי וכפי שמלמד אותנו סעיף 95 (ויש תקדימים משפטיים לכך גם בבריטניה וגם באמריקה) - המנדט מונפק לעם נזקק, נמסר לעם נזקק, נמצא בבעלות העם אשר עבורו הוא הונפק.
אם ניקח את המקרה שלנו אז מה שנכון לומר הוא שתפקיד ה"מנדטורית" הוא זה אשר נמסר לבריטים!
המנדט נמסר ליהודים, ואילו תפקיד המנדטורית הוא זה שנמסר לבריטים.

חשוב להבין שהבריטים מעולם לא היו בעלי זכות / בעלים על / של המנדט.
מאוד נפוץ ומאוד מקובל ללמד בבתי הספר ובאקדמיה שהמנדט הוא "בריטי", אך יש להדגיש שוב:
המנדט איננו בריטי כי אם יהודי (במקרה שלנו).
בין ההנחיות המחייבות בחוזה המנדט ניתן להבין שמסמך המנדט מפרט את מחויבותה של בריטניה לסייע ולהקל בהגירת יהודים לפלשתינה.
כבוד השופט (דימ') מר א.לוי הביא ציטוט של פיסקה זו בגוף הדו"ח.
ידוע ביותר שהבריטים המציאו את המושג "עליה בלתי לגאלית", וכעת מהירי התפיסה שבינינו ממהרים להבין שהדבר ה"בלתי לגאלי" היחידי הוא פעולת הבריטים - אכיפת מדיניות ה"ספר לבן" הפושעת והבריונית, אשר מנעה בכוח צבאי את כניסת יהודי אירופה לפלשתינה טרום השואה !
זו היתה הפרה של החוק הבינלאומי, של סעיפי חוזה המנדט. הפרה שבהחלט סייעה ישירות לחיסול יהודים שיטתי, סייעה לרצח עם. הפרה אשר בריטניה מעולם לא הועמדה עליה לדין (בעיקר בגלל שהיא "נלחמה נגד הנאצים", ובעיקר בגלל שעד היום יהודים חושבים שבריטניה לא פעלה בניגוד לשום חוק).
אם יהודים באותה התקופה היו יודעים את המעמד שלנו מול החוק ואת זכותינו על פי חוזה המנדט - ייתכן בהחלט שהיה ניתן לעשות משהו.
בגוף מסמך המנדט עצמו ישנה פיסקה שלמה (סעיף 26) המפרטת למי ואיך ניתן לפנות במקרה של סכסוכים / אי הבנות.

"
Article 26

The Mandatory agrees that, if any dispute whatever should arise between e Mandatory and another Member of the League of Nations relating to the interpretation or the application of the provisions of the mandate, such dispute, if it cannot be settled by negotiation, shall be submitted to the Permanent Court of International Justice provided for by Article 14 of the Covenant of the League of Nations.
"

המנדט איננו בריטי ולבריטים לא הייתה סמכות (מעבר לכוח הזרוע) חוקית לפעול בניגוד לחוקי המנדט אשר לסעיפיו היא הייתה מחוייבת.

עוד דוגמה לכך שחשוב לנו ביותר לעמוד על כך שהבריטים אינם בעלי המנדט:

דו"ח זה אשר נכתב בידי ועדה בראשות א.לוי שופט (דימ') הוא ההוכחה הישירה לכך שאנחנו מואשמים עשרות שנים כ"היותינו כובשים של שטחים ירדנים".
ומהי "ירדן"?

סעיף 5 בכתב המנדט קובע מפורשות שאין כל סמכות ל"מנדטורית" להעביר בשום אופן ובשום צורה, שום שטח אדמה יהודי לאף גוף שאינו יהודי.

"
Article 5

The Mandatory shall be responsible for seeing that no Palestine territory shall be ceded or leased to, or in any way placed under the control of, the Government of any foreign Power.
"

יותר ברור מזה?

מצד שני, סעיף 25 מדבר ספציפית על מה שכיום ידוע כ"ממלכה ההאשמית".

"
Article 25

In the territories lying between the Jordan and the eastern boundary of Palestine as ultimately determined, the Mandatory shall be entitled, with the consent of the Council of the League of Nations, to postpone or withhold application of such provisions of this mandate as he may consider inapplicable to the existing local conditions, and to make such provision for the administration of the territories as he may consider suitable to those conditions, provided that no action shall be taken which is inconsistent with the provisions of Articles 15, 16 and 18.
"

אולם עיון מעמיק מגלה שהבריטים, כמנדטורים, היו מחוייבים לקבל אישור מאת הגוף הבינלאומי (מועצת חבר הלאומים) לכל פעולה שהיא על אותה אדמה יהודית פלשתינאית.
אישור רשמי כתוב וחתום מאת חבר הלאומים מעולם לא הוצג ומעולם לא נופק.
ולכן,
- אם הבריטים הם בעלים של המנדט זה אומר שהם יכולים לעולל כאוות רוחם, וללא כל רגולציה.
- אם הבריטים הם בעלי תפקיד ה"מנדטורית", הרי שהם מחוייבים למסמך משפטי ולכוח בינלאומי.
זאת לא ידעו משפטני העבר לדוגמת ולדימיר זאב ז'בוטינסקי ז"ל וכאמור מנחם בגין ז"ל.
אין כאן רמיזה לכך שיש לתבוע מחדש את היותינו ריבונים רשמיים ב "ממלכה ההאשמית" / "ירדן".
אך יש כאן הדגשה חשובה ביותר:
* בזמנים בהם ארגונים מבית ומחוץ מאשימים אותנו ומציגים אותנו כ"כובשים של שטחים ירדניים" - חובה לזכור ש "ירדן" היא סה"כ, על פי ההגדרה המשפטית הרשמית, אדמה יהודית אשר נלקחת מהיהודים באופן שיש בו הפרה ופגיעה בחוק הבינלאומי ובזכויות היהודים על מולדתם !



4).

מר א.לוי שופט (דימ') משלים את התמונה בסוקרו את סעיף 80, הנמצא בפרק 12 של אמנת היסוד של ארגון האומות המאוחדות (האו"ם).
כבודו מנסח זאת בבהירות ובחדות ראויה לציון ולשבח:

"העקרון של הכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם".

כבודו גם מוסיף לדו"ח את הציטוט המקורי של הסעיף ממגילת האו"ם, אשר משתמש במושג "International Instrument".
אחד מה"כלים הבינלאומיים" החזקים שיש לנו הוא הסכם ערבי יהודי עבור המולדת היהודית בפלשתינה אשר הוזכר קודם.
אך,
אין די בלציין זאת בדו"ח !
יש צורך בלתבוע את האו"ם על הפרה בוטה של מגילת היסוד של עצמה במשך עשרות שנים ובמהלך עשרות פעולות אשר בהן עברה על חוקתה.
ההתעוררות בנושא הבנת המשפט הבינלאומי (אשר כבוד השופט הוא מחלוציה) היא מבורכת.
אך היא עדיין לא עשייה ! השימוש בכלים הבינלאומיים שלנו עדיין נעשה לצרכי התגוננות ולא לצרכי נצחון במערכה !

אם המלחמה בזכותינו על המולדת נחלקת ל"חזית ארץ ישראל ו "חזית פלשתינה" - יש לנצח גם את "חזית פלשתינה" וזאת ע"י עשייה ממשית בפועל, כפי שנרמז במקרא:
"ציון במשפט תיפדה".
את "חזית פלשתינה" יש להכריע לטובתינו, כיוון ש"חזית פלשתינה" היא הדבר היחידי אשר בגינו בכירי צה"ל שלנו נרדפים משפטית ונמלטים מרשויות החוק המקומיות על חלק מאדמות אירופה.
יש לעשות את המעשה האמיץ ביותר שהאומה היהודית ישראלית אי פעם עשתה בחזית / זירה התודעתית / משפטית:
יש לעמוד בפעם הראשונה בהסטוריה שלנו בצד הנכון של בתי המשפט העולמיים (להלן ה"זירה העויינת").
יש להיות "דניאל בגוב האריות".
כל הכלים המשפטיים הבינלאומיים הם לטובתינו, וזאת עוזר מר א.לוי לחשוף ולהבין.
הרבה הפרות ועבירות על החוק נעשו בידי אנשים / מדינות / גופים עויינים, תוך כדי הנסיון להכחיד את זכותינו לחיות במולדתינו.
אם עד זמן לא רב כלל לא ידענו על כך - הרי שמר א.לוי עוזר לנו לגלות זאת.

אולם,
מר לוי לא ציין את אמנת מונטווידאו אשר נוסחה בשנת 1933 כאמנה בינלאומית רשמית ומקובלת (אשר אף נלמדת רשמית במוסדות האקדמיים).
באמנה זו, בלשון חדה ובהירה, מפרט העולם שחור על גבי לבן:
"
לא ניתן לבטל הכרה במדינה, או להתנותה בתנאים (סעיף 6). הכרה במדינה יכולה להיעשות במפורש או במשתמע (סעיף 7). אין לאף מדינה זכות להתערב בענייניה הפנימיים, או ביחסי החוץ של מדינה אחרת (סעיף 8)
"

"
The recognition of a state merely signifies that the state which recognizes it accepts the personality of the other with all the rights and duties determined by international law. Recognition is unconditional and irrevocable. (Article 6)

The recognition of a state may be express or tacit. The latter results from any act which implies the intention of recognizing the new state. (Article 7)

No state has the right to intervene in the internal or external affairs of another. (Article 8)
"

כעת, לאחר שנוכחנו ונחשפנו לקיום הכרה עולמית חוקית ורשמית בפלשתינה כמדינת היהודים, אנו מבינים שכל נסיון מודרני להכיר בפלשתינה ( ולא משנה איך מאייתים בעברית את השם - ישנה יישות מדינת משפטית הגדרתית אחת ויחידה - Palestine ) כמדינה ערבית - באה לנסות לבטל את ההכרה הקיימת, משמע - עבירה על החוק הבינלאומי.






* לקריאה נוספת על נושא המשפט הבינלאומי ועל זכויותינו תחת החוק הבינלאומי, מתוך

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן..



קצת על אדמונד לוי, שופט (דימ'):
"

מונה לשופט בית המשפט העליון כמינוי זמני בשנת 2000, וכשזה הסתיים, מונה למינוי של קבע באוגוסט 2001 לצד אילה פרוקצ'יה. לוי חובש הכיפה נתפס כמייצג של מזרחיות מסורתית דתית, אנטי תזה לערכים שייצגה פרוקצ'יה. בפועל, גישתם של שני השופטים דווקא דומה מאוד, אולם התגלו ביניהם הבדלים: לוי התגלה כשופט אקטיביסט יותר מפרוקצ'יה, הדוגל בהתערבות שיפוטית מוגברת בהחלטות שלטוניות. לוי סיים את כהונתו ב-11 באוקטובר 2011.

"

קשה מאוד להימנע מלשאול שאלה:
מדוע בכל שנות כהונתו נמנע מר לוי מלהפגין את בקיאותו בחוק הבינלאומי ובזכותו החוקית של העם היהודי על מולדתו?
מה יש בכותלי בתי המשפט אשר חוסמים את הגישה של אוהבי ישראל לידע לו אנו כה זקוקים?


נא הקליקו על לינק זה לקריאת המאמר בשלמותו