אמיר אורן לא מבין עניין בסיסי במערכת הבטחת קיום המדינה. המערכת הזו נדרשת על ידי מי שממן אותה (האזרחים) להיות ערוכה ומוכנה לסתור את האיום שקיים ויכול לסכן את קיום המדינה קודם לכל. אם בצמוד לגבול יש מדינות בעלות כוח צבאי, הצבא של מדינת היהודים נדרש להיות מסוגל לתת לו מענה. אם על הבסיס הזה תוסיף גם ניתוח סבירויות לאור ניתוח דפוסים מן העבר, תראה בקלות שיש סיבות מוצקות מאוד להכין מענה קונבנציונלי לצבא המצרי, הסעודי והסורי. בהנחה שסוריה תתפורר, אין שום סיבה לשער שהדבר שיקום אחרי שקיעת האבק יהיה גן הבהאים הגדול ביותר במזרח התיכון.
אפילו אם הקצינים מגלומנים, הפוליטיקאים גם, וכולם ממציאים דחלילי איומים חלולים, עדיין יש כמויות ואיכויות של ציוד מעבר לגבול, אשר מחייבות התייחסות. מי שממש רוצה להיות איש חושב, יכול להציץ לעבר מה שקרה עם הנשק של צבא עירק ושל צבא לוב ולהפעיל איזושהי מחשבה ביקורתית ומעט יצירתיות כדי להציג תרחיש אפשרי ולא בלתי סביר ליכול לחול בסוריה ואפילו באופן חלקי במצרים.
האם מישהו חושב ברצינות לאפשר לרשות המבצעת לא להיערך כי יקר, ולדעת שיש תרחיש שמסתיים בנאום ראש הממשלה או אחד הניצולים מהממשלה שלשונו "מצטערים, התרחיש הזה נפל במיקוד."?

מר אורן, אני הראשון להאמין שיש בזבוז ורקבון בכל מיני מקומות בממסד הבטחוני, אפילו ברמה שבולעת משאבים ומציגה תמורתם מענה פחות טוב ובזבזני לחלק מהאפשרויות. אבל אל תתבלבל. הבסיס לחוזה ביני האזרח לבין המדינה הוא שאם הברברים פושטים לי על הכפר, אני לא צריך לרוץ עם הקלשון כי חיל האויר יגיע אפילו לפני השריון.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'