http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-74947-00.html

עיקרי הדברים עם תוספות שלי:

מוזס מוחה ובוכה על שקורה לו מה שעשה לאחרים בשדה התקשורת במשך שנים

המודל העסקי מסורתי של 2/3 רווחי פרסום ו1/3 מכירת עיתונים קרס ומחייב פיטורי עיתונאים רבים

אדלסון הוא לא הגורם העיקרי לקריסת העיתונות המודפסת המסורתית
גרמו לכך: תעשיית שקרים שיטתית, העדר כל מחויבות של העיתונים לאמת או לדיווח האתי או המקצועי המסורתי מהמאה הקודמת ושימוש בעיתונות ע"י השולטים בה לניהול קמפיינים ברורים בתחומי הפוליטיקה, הכלכלה, המשפט והחברה לפי התפיסות או האינטרסים של השולטים בעיתונות.
הגנה עיקשת על פוליטיקאים מושחתים כאולמרט. הרצת דמויות כשרון ואשכנזי למעלת אלילים מבלי לשקף את מכלול מעשיהם הראוי לתהיה. העדר בקורת על משברים ממשיים הנוגעים באזרח כגון תוצאות ההתנתקות וניהול מלחמת לבנון השניה, העצמה והקצנה של מצוקות כלכליות במנותק להשוואתן לעיתוני עבר ולמעשה הרצה פקטיבית של 'מחאה' חברתית בקיץ הקודם ללא פתחון פה לצד שמנגד או ניתוח עובדות ותוך זיוף נתונים ומספרים מהמקפצה ומיסוך זהות העומדים מאחרי הארועים, הוצאה מחוץ לגדר של נתחים מהעם הזוכים לתמיכת רוב הציבור תוך הבלטת מידע המונפק ע"י גורמים אינטרסנטים כבצלם ואנשי הרש"פ וצימצום זכות התגובה לתושבי יו"ש ולתומכיהם, הכנסת טרמינולוגיה פוסט ציונית לשיח, דמוניזציה של החרדים, רידוד מחשבתי מכוון של תפיסות הציבור ככלי עבודה יומיומי, העדר מעקב תקשורתי אחר ארועי 'תג מחיר ותלונות 'בצלם' וע"י קיבוע תעמולת האויב ללא קשר לאמת, התערבות חסרת ביקורת עצמית בנסיון לשבש את החלטות ההנהגה הנבחרת של המדינה בענין קריטי כגרעין האיראני וכן הלאה וכן הלאה. רוב הציבור בישראל אינו שש לקו שכזה עפ"י דפוסי הצבעתו לכנסות ובכ"ז פנו אנשי עסקים ממולחים לקו תעמולתי עיקש שכזה כנראה מתוך מחשבה כי הציבור הינו שבוי שלהם וכי אובדן הכנסות יפוצה ע"י הקשרים שירכשו ע"י שיתוף הפעולה עם השמאל הקיצון וגורמי חוץ עוינים. זה עבד די הרבה זמן...

כיום שוק הפרסום מחלק את אותו התקציב בין הרבה יותר כלי תקשורת מאשר לפני 30 שנים. במקום עיתון ידיעות + חצי עיתון מעריב + קצת עיתון הארץ טועמים מעוגת הפרסום גם 'ישראל היום' ולצידו עיתונים חרדיים חדשים, ברושורים צבעונים בדיוור ישיר ושלטי חוצות רבים, שני ערוצי טלויזיה מסחריים, חברות סלולר ואשראי, אתרי אינטרנט רבים ש70% ממקבלי הפרסום שבהם כלל אינם ישראלים ואין להם כלל הוצאות על תוכן וכן הלאה.

הקורא שוחרר משביו - יש לו אלטרנטיבות. אפשר לעבור על כותרות חדשות באינטרנט ולהנות ללא תשלום מהצלבת מידע ומקורות עדכנית יותר באיכות טובה יותר ואף עם אפשרות מסוימת של תגובה.

יש בלוגים ויש פרשנים עצמאיים ולא חייבים לקרוא את ברבורי מסדר הפתחלנד בעמוד המרכזי של ידיעות או שלושת המכתבים תואמי הקו ששחרר מעריב למדור קוראים כותבים. אפשר לקרוא חדשות במחשב שעל שולחן העבודה ומהסלולר ואפילו לעיין באותם חדשות ויותר שיופיעו בעיתון המודפס באתרים אותם נאלצו העיתונים הגדולים להקים כחלק מהתחרות אך מבלי להבין כי כדאי לפחות באתרים הללו לצמצם את הזילזול באינטלגנציה של הציבור.
החינמונים עלו ופרחו ולא רק זה של אדלסון. מקומונים מחולקים לתיבות הדואר ועימם חלק מדמי הפרסום שפעם היו של נוני. העיתונים הגדולים עצמם נאלצים להפוך לחינמונים כחלק מהתחרות וקשה היום להגיע למקום עבודה גדול בלי להתקל באיזו אופציה לקבל ידיעות/מעריב בחינם אפילו אם אתה ממש לא רוצה.
אדלסון הוא רק הסכין המעודן שנועד לקצר את חיי הפגרים הכלכליים ומניעיו אינם פחות ראויים משל מוזס, דנדנר ושוקן. הם מעונינים לעשות כסף ולצבור השפעה פוליטית שתייצר בעבורם עוד כסף ומרחיקים למחוזות הפוסט ציונות וזיוף האוביקטיביות והאמת כדי לעשות זאת. אדלסון מעונין לצבור השפעה פוליטית ומוכן לעשות זאת 'בלי להרוויח כסף' ואולי אפילו לשלם על כך והוא לעומתם לרגע לא מנסה להצטייר כאובייקטיבי.
למוזס יש כח כלכלי מעבר לקבוצת ידיעות ועיתונו חזק יותר ואולי ישרוד למרות שיאבד כח. מעריב והארץ וגם ערוץ 10 יתקשו לשרוד אם לא ישנו דרכיהם ואולי גם אם יעשו זאת וטוב שכך. הרי רק לפני שנה צעקו מוזס, דנקנר, שוקן ופישמן צעקה מרה נגד הטייקונים והריכוזיות והם בודאי ישמחו לפנות דרך ליזמים פחות עשירים בשדה התקשורת. הם כמובן אמורים גם לברך על הירידה בעלות צריכת התקשורת לאזרח בן מעמד הביניים לכיסו דאגו מאוד באוגוסט הקודם.


"כל התופעות/האירועים הנ"ל מרחיקים את הציבור בעיקר מהעיתונות הכתובה, ואת היזמים - מהשקעות חדשות בכלי תקשורת. מגמה זו, יחד עם התפכחות המפרסמים והחלופות העומדות בפניהם, יובילו לירידה חדה במקורות ההכנסה/המימון של כלי התקשורת, וייגזרו כיווץ כל המערכות ושינוי מהותי במבנה כלי התקשורת: פחות כוח אדם, פחות נייר ופחות רווחים כמובן."