ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'אקי. אתה בטוח זוכר איך זה עובד. עד גיל הנערות יש לך אישיות אחת - הילד של ההורים. בגיל הנערות צצה לה אישיות נוספת שרוצה להיות עצמאית יותר ולאישיות הזו קשה לבטא את עצמה בנוכחות ההורים. האישיות הזו רוצה לומר ולעשות דברים שלא נוח לבטא אותם בנוכחות ההורים. חוץ מזה יש את העניין הזה שכאשר אתה נער אז הדיבור והלבוש של ההורים מרגיש מיושן או לכל הפחות לא עדכני ויש רצון חזק שהחברים לא ייחשפו לזה מתוך תחושה של מבוכה. בסופו של דבר, כשהאישיות החדשה מבשילה, מפסיקים להסתכל על ההורים כמשהו שרוצים לשמור ממנו מרחק.בקיצור, זה טבעי.

נכון, כך זה עובד וטוב שכך.
השלב הזה מוגדר ע"י הגורמים המקצועיים "מרד גיל הנעורים", אע"פ שלמילה מרד יש משמעות שלילית מדובר בהליך חיובי מבחינת התחלת השתחררותו של האדם מבית הוריו והליכתו בדרך עצמאית.
הממסד הראשון בו המתבגרות והמתבגרים "מורדים" הוא למעשה הממסד הכי קרוב - בית אבא ואימא, כהורה זה צובט ומהווה פידבק מנוגד לכל ההשקעה בילד אבל זה חיובי ורצוי (אם זה לא יהיה ההורים עלולים למצוא את עצמם בעוד 20 שנה עדיין תקועים עם "הילד").

אומרים שזה גיל לא פשוט (האמת כל גיל הוא לא פשוט) אבל במיוחד בגיל הזה הדברים מלווים בפרץ הורמונים, שינויים פיזיולגיים, פחדים, חרדות, תקוות, אשליות, הצלחות וגם אכזבות.

במקרים רבים ניראה למבוגרים שלנערות ולנערים יש חיים "סבבה" נטולי דאגות, אבל במציאות זה ממש לא כך, כל חוויה קטנה שאצלנו המבוגרים תזכה לניד ראש במקרה הכי קיצוני (בגלל ניסיון בחיים ומדרוג האירועים מהמשמעותי יותר אל הפחות משמעותי) אצלם זה יכול להתפרש כקטסטרופה שאין אחריה תקומה.

זה יכול להיות אירוע הכי שגרתי ופשוט לכאורה כמו נערה שעומדת מול מראה ומסתרקת, לפתע נותנת צרחה ואחריה טריקת דלת ובכי היסטרי, כשהולכים לראות מה קרה מסתבר שהשיער לא מסתדר כמו שהיא מפנטזת.
גם את הבוגרת זה היה מרגיז, אבל היא כבר מנוסה בחיים, תחרוק שיניים ותמצא פתרון אחר..

על בני ובנות גיל הנעורים מופעל לחץ בלי סוף מהסביבה שלהם ומתוכם - לימודים, חברים (לעיתים זו חברה מאד אכזרית), מעמד חברתי, סממנים חברתיים (iPhone, ג'ינסים, נעליים וכו'), הרבה "נסיעות מבחן" והתנסויות חדשות (אהבה, מין, אלכוהול, עישון, לימוד נהיגה וכו') וברקע מהדהד בלי סוף הרעש התקשורתי על מחאות, איראן, אין כסף, פיטורים, התייקרויות ומה לא, כל זה מחלחל פנימה וגם אם הם בעצמם לא יודעים להסביר את זה, המצב הזה מוסיף לחרדות שלהם ובמקרים מסוימים גם נותן אותותיו.

ומצד שני אתה אומר, אבל כולנו עברנו את זה ואולי כל ההיסטריה סביב נושא "גיל הנעורים" היא בעצמה יוצרת מפלצת מהגולם? כן ייתכן מאד, צריך להרפות ולתת לדברים לקרות אבל תמיד עם עיניים פתוחות.
השאיפה היא לתת להם להתנסות בדברים בעצמם וללמוד מהניסיון שלהם, אבל לא כל דבר.
בגלל שכמות ורמת הסכנות כיום מאד גדולה יחסית לעבר (לפחות לתקופה שלי) אז יש דברים בהם ההורים צריכים להיות חד משמעיים ונחושים עד כדי כך שעדיף שהם יבכו עכשיו מאשר כולם יבכו אח"כ - לא חסרות דוגמאות בלי סוף לדברים האלה.
בשורה התחתונה החינוך מתחיל בגיל אפס ובדברים הכי פשוטים, מי שינסה להתחיל ולחנך את ילדיו בגיל הנעורים ימצא את עצמו מאד מאותגר.

יש אלפי מאמרים, ניתוחים ודיעות על זה, לא תמיד הכל נכון וברוב המקרים אין חדש תחת השמש.
דוגמה

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף