אנסה להסביר.
ראשית אני עדיין לא רופא, בעזרת השם בעתיד הנראה לעין אהיה כזה אבל יש עדיין כמה וכמה משוכות משמעותיות.
ביבי, אתה חולה קלאסי. קרי, יש לך את הגישה לחומר הכתוב, המחלה שלך מעניינת אותך, אתה לא טיפש כך שאתה מבין את שכתוב ואתה כמובן רוצה לחיות. בשורה התחתונה המסקנה שלך היא צנתור, CT או בדיקת מח עצם.
אתה גם משוכנע שאם הבדיקות הללו נמנעות ממך השיקולים הם כלכליים מערכתיים ושפשוט לא סופרים אותך.
המציאות היא שונה לגמרי.
נתחיל מהסוף, למרות שלחלק לא קטן מהרופאים אכפת מהמערכת השיקול הכלכלי לא מנחה אותם. אבל זה בהחלט מתסכל שההתעקשות של אדון איקס על CT כשניתן להסתפק במישוש טוב של הבטן מונעת את היכולת לקנות מכשיר דיאליזה נוסף.
הרפואה היום הולכת ונהפכת לטכנאות סוג ג'. אם אנמנזה ובדיקה פיזקאלית טובה המחוברים לשכל ישר יכולים לתת תשובות טובות. אבל גם הרופא וגם החולה יודעים שבקצה המסדרון יש מכשיר שתמורת 250 צילומי חזה ידגים את הבטן בצורה של תמונה אז למה לטרוח לשאול לבדוק ובעיקר לחשוב?
אם ידוע שרק 20% מהכאבים בחזה הם ממקור כלילי. ובשעזרת אנמנזה בדיקה פיזקאלית ועוד בדיקה זולה ולא מזיקה כמו מבחן מאמץ אפשר לשלול את מקור הכאב אז למה לצנתר? מצד שני בקצה המסדרון תמורת אלפי צילומי חזה אפשר לראות את כלי הדם הכליליים בצורה מדוייקת ואם יש היצרות אפשר לשים תומכן. (שאגב, בחלק לא קטן מהמקרים לא הוכח שהוא מקטין תמותה) אז למה שלא נצנתר? אז עזבו את הסיכונים, את המחיר שבקרינה, את העומס המיותר על המערכת בואו נלך להדמיה.

לפני כמה שבועות התלוותי לביקור במרפאה של איזה רופא, רציתי להיחשף לעבודה בקהילה. אל הרופא הגיע ילד צעיר עם משהו שנראה כמו הפרעה בקרישה. האבחנה המבדלת של הפרעות בקרישה היא ארוכה מאוד. ובקצה הרשימה נמצאות הקטסטרופות. התורן הצעיר במיון רצה ללכת מיד לבדיקת מח עצם. מתוך מחשבה של קודם כל נשלול שלא מדובר כאן בקטסטרופה, ואם זה לא קטסטרופה אפשר להיות רגועים ולא צריך לחשוב. הרופא המטפל, שהוא קצת יותר מנוסה אבל בעיקר יותר רופא ופחות נקניק, בחר לעשות רפואה. אז הוא לא הלך למח עצם אלא לבדיקות דם יותר פשוטות, הפעיל את הראש התייעץ עם מומחים נוספים ובסופו של דבר הגיעו לאבחנה שמדובר במקרה פרטי של משהו שמה שחשוב לגביו שהוא לא סרטן ואפשר לטפל בו יחסית בקלות. למשפחה נחסך הסבל הלחץ וכל הדברים שעומדים מאחורי בדיקת מח עצם. (אני מבטיח לך שהשיקול הכלכלי לא עבר לשנייה בראש של אף אחד) ובעיקר נעשתה כאן רפואה כמו שהיא צריכה להיעשות.

הגישה שלך, שנובעת מתקשורת שמעצימה טעויות, עורכי דין תאבי בצע, וגם מרופאים שמשתפים פעולה גורמת לזה שכיום הרופאים לא עוזרים לחולים, הרופאים מטפלים בחולים ועוזרים לעצמם.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)