ההצעה של סאדאת היתה לא קבילה בעיני רוב הציבור אז, ונראה לי שגם היום לא היתה מתקבלת.

מתוך האנציקלופדיה של ynet :
נשיא מצרים סאדאת, 5 בפברואר 1971 ...
לא נשלים עם כך שקווי הפסקת האש יהיו קווי קבע. לא נאפשר זאת בשום תנאי....
לא נסכים שהפסקת האש תונצח... מצרים רואה עצמה דבקה באחריות אחת - שיחרור כל האדמות שנכבשו בתוקפנות 1967. ...
אנו מציעים נסיגה ישראלית חלקית מהגדה המזרחית, כצעד ראשון להכנת לוח זמנים לנסיגה מוחלטת...

מאמר מערכת, "ידיעות אחרונות", 7 בפברואר 1971
"צדקה ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר: הצעת נשיא מצרים סאדאת בעניין פתיחת תעלת סואץ פירושה המעשי הוא קריאה לנסיגת ישראל ללא תמורה וללא שלום. כלומר חזרה לעמדה המצרית הידועה והישנה, ותבונה מיוחדת היתה זו מצידה של הגב' מאיר להשמיע את הלאו שלה מייד... לקהיר אין רצון לפשרה אלא רצון אחד ויחיד: להכניענו כניעה ללא תנאי".

האם היה קביל שאנו צריכים לסגת לגבולות 1967 בכל הגזרות, ולהתחיב לפתרון"צודק" לפלסטינאים (מדינה פלסטינאית ושיבת הפליטים לישראל), כל זאת ללא שלום, ללא משא ומתן ישיר עם ישראל, עם צבא מצרי בסיני?

לדעתי הצעה זו של סאדאת לא היתה קבילה.

סאדאת ב 1977 ובשנים אח"כ, שינה את עמדותיו, והסכים לניתוק בין המו"מ הישראלי מצרי ובין הבעיות עם סוריה,ירדן והפלסטינאים וכמו כן הסכים לשלום מלא בסיום התהליך. (ב 1971 לא הסכים לכל אלה). לכך כן הסכמנו .

עוד חשוב לציין, שב 1973 קיסינג'ר הציע שישראל תתחיב להכיר בריבונות מצרית על כל סיני , כאשר תהיה נוכחות בטחונית ישראלית במספר נקודות בסיני. גולדה הסכימה אך המצרים לא השיבו וכעבור מספר חודשים תקפו והחלו במלחמת יום הכיפורים.

יהודה