הדמגוגיה היא להשוות את בעלי ההון לעבריינים אלימים. אם אתה רוצה באמת דמגוגיה, אז מי שמשתמש בכוחה של הממשלה (בעלת המונופול על אלימות) הם דווקא הסוציאליסטים שמבין העובדים. ולכן לבעלי ההון אין ברירה והם צריכים לגייס לוביסטים (בהקבלה- לומדים קרב מגע כדי להתגונן..).
ברגע שאתה מתיימר להחליט מהו התשלום ההוגן לכל עובד ומעביד, אתה מתיימר לדעת טוב יותר ממערכת יחסים סבוכה של מיליוני אנשים בישראל. כמו בפרדוקס הערימה, אתה לא באמת יכול לנמק שום מספר, כל מספר שנזרק הוא פופוליזם לשמו.
העובדים מוזמנים להתאגד ולשמור על כוחם, וגם את זה כתבתי קודם. אבל ללא התערבות ממשלתית. ללא חוקים שאוסרים על פיטורי עובד שובת. באותן מדינות עליהן דיברתי יש חוקי מינימום שקבעו ארגוני העובדים במו"מ עם המעסיקים, בלי התערבות הממשלה. שוק חופשי אמיתי, ועדיין טוב להם שם יותר מאשר פה, עם ההסתדרות החזקה שכמעט החריבה את מדינת ישראל ואחראית ישירות למוסד עובדי הקבלן.

לגבי אידיאולוגיה- למצביעים אסור מבחינתי להתערב ביחסים הללו, כמו שאסור להם לקבוע הלאמה כוללת של הרכוש או לחלופין רצח שיטתי של המיעוט. אתה מדבר על דיקטטורת בעלי הון? אני מדבר על דיקטטורה של הרוב. העובדה שמישהו השיג רוב לא מאפשרת לו לעשות מה שהוא חפץ. החירות היא מעל כוח הרוב.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."