אני לא חושב שהעיתונות חפה מבעיות באופן כללי, אלא טוען שהבעיה העיקרית בתקשורת הציבורית היא עצם קיומה. כל שאר הבעיות בתקשורת הציבורית הן תוצרי לוואי שיעלמו ברגע שתסגור או תפריט אותה. כמו שאמרת, במצב עניינים כזה אין הצדקה לתיעול כספי ציבור לגופים כאלה. לדעתי (וזו רק דעתי), גם אם הגופים האלה היו אובייקטיביים, אין הצדקה לתעל אליהם כספי ציבור.

כמו כן, יש הרבה סיבות להיתדרדרות התקשורת (גם הפרטית) בלי קשר למימון או אי מימון מכספי ציבור. אני לא מתיימר להכיר או להבין את כל הבעיות. אחת מהן היא היומרה לפרסם ידיעות חסרות ערך, כמו "גורם בכיר ב... טוען ש... בלה, בלה, בלה". לידיעה כזאת אין שום ערך. מי הוא אותו גורם בכיר? למה הוא מסתתר? יתכן שהוא לא קיים או מעולם לא טען זאת?

נשאלת השאלה האם זה בסדר לצטט מקורות כאשר הם חסויים? התקשורת מרשה לעצמה יותר מידי. זה מה שהופך אותה לכל כך עלובה. ציטוטים חסרי מקור הפכו לעניין של מה בכך, והצרכנים אפילו לא טורחים להטיל ספק. הם רק יודעים שמישהו בכיר טען משהו. זה מספיק להם כי זה משרת את האינטרס הפרטי שלהם ולעזאזל העובדות. מי צריך בכלל עובדות. זה מאפשר לערוצי התקשורת לזבל דפים ולפתוח להם עוד שטחי פרסום. זה מה שמאפשר לאתרים כמו YNET להתקיים ולשמור על תעבורה מכובדת למרות שהם לא שווים כלום.

לדעתי הרבה בעיות יפתרו כאשר תהיה תחרות הוגנת בתחום. כל ערוץ תקשורת יוכל לספק את נקודת המבט שלו, וכל צרכן יוכל לבחור דרך איזה משקפיים הוא בוחר להסתכל על הדברים. הרי ברור לכולם שלא יכול להיות ערוץ תקשורת שעונה על הצרכים של כולם, לכן רצוי שיהיו כמה שיותר אלטרנטיבות. אף ערוץ גם לא יכול לדווח על הכל, לכן הייתי רוצה לראות כמה שיותר ערוצי נישה שבוחנים את המציאות מנקודות מבט שונות לחלוטין. כאמור, זה לא פותר את כל הבעיות אבל זה הרע במיעוטו, וזה עדיף על המצב היום.