כל כך אופייני לתיאוריות קונספירציה.

פוסטול מעלה 2 "אינדקציות" לכך שטענות צה"ל באשר לביצועי כיפת ברזל שקריות.

1. נתוני התביעות למס רכוש כראיה עקיפה למספר הרקטות שלא יורטו בבחינת "ככל שיש יותר תביעות - כך נפלו יותר רקטות".
2. ניתוח שובלי העשן ופיצוצי המיירטים שתועדו שמראים לכאורה מסלולים בלתי אפשריים של המיירט ו/או מסלול שאינו מאפשר יירוט מוצלח לטענתו.ץ

הטענות נותחו כאן בהרחבה ולטעמי הופרכו.

מה שאותי מענין הוא המצב הפסיכולוגי-תודעתי של פוסטול ופדהצור ושפר, שנתונים כעת למתקפה רבתי ויצאו למעשה למלחמה להוכחת צדקתם, כל אחד מסיבותיו שלו.
(אגו, יוקרה מקצועית, אינטרסים כספיים, אינטרסים מסחריים).

ומה שקרה הוא שאחרי שהם ספגו את מתקפת הנגד הכבדה (אפילו סגן הנשיא ביידן והנשיא אובמה התבטאו בענין, והאחרון גם ביקר בסוללת כיפת ברזל ביקור מתוקשר, והקהילה המקצועית רוגשת וסוערת מן הסתם), הם לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לחזור בהם בטענה "שלא ידעו את הנתונים", אלא בחרו להמשיך ולתקוף את המערכת בשצף קצף ולחזור על הטיעונים שלהם.
בכך הם נכנסו למצב תודעתי של התבצרות בטיעון בלי שום יכולת אמיתית להודות בטעותם או להקשיב לטיעונים מנוגדים.
מצב זה עלול להוביל בקלות למחשבות רדיפה, ולתיאוריות קונספירציה כל כך קיצוניות עד שהם לא מהססים לקבוע שישראל ורפא"ל רימו ומרמים את הגופים המקצועיים בארה"ב שעומדים איתה בקשר הדוק. דהיינו - טוענים לקונספירציה אדירת ממדים בין גופי מו"פ, אנשי צבא, אנשי תעשיה, ממשל, ביון ומה לא. וכל זה בשביל מה? לא ברור. אבל ברור שאם קונספירציה כזאת היתה מתגלה באמת - זה היה מסכן את יחסי ישראל ארה"ב ואת הסיוע האמריקאי לישראל בהיקפים שעולים פי כמה מונים על הרווח הפוטנציאלי מכיפת ברזל.
השאלה למה שישראל תעשה דבר כזה ? מה האינטרס הישראלי לסכן חיי אדם, לבזבז הון, וליצור תחושת בטחון כוזבת, שלא לדבר על לסכן את יחסיה עם האמריקאים? שאלה זאת לא מטרידה אותם כנראה.