קברניטי המשק עסוקים מאד בהצעות "מהפכניות" לרפורמה בשוק ההון, שנועדה לשכלל תחרות ע"י צמצומה... (כשל לוגי??), עיקרי הרפורמה המוצעת: מניעה מהבנקים לנהל קופות גמל וקרנות נאמנות וכפיצוי לאפשר להם לעסוק במכירת פוליסות ביטוח. תוכנית בכר כוללת הנחות והשערות שתקפותן בהחלט שנויה במחלוקת, מטעמיםהגיוניים ולא רק אינטרסנטיים של בעלי הבנקים (שניים משלושת הבנקים הגדולים במדינה, עדיין בבעלות הממשלה שמובילה את הרפורמה...). אם הרפורמה תיושם, מה שבטוח יקרה הוא שאלפי סוכני ביטוח, שמצליחים להתפרנס בכבוד יצטרפו לפועלי הטקסטיל - יהפכו מובטלים.
במקביל לעיסוק ברפורמה, דנים כבר למעלה משנה בעמלות המופרזות שגובים הבנקים ולא מצליחים לאכוף עליהם שינוי שיטה וצמצום העמלות (בועדת הכלכלה בכנסת עוד הגיעו להצעה שאם תמומש בעלי הכנסות נמוכות עוד ישלמו יותר...).
במסגרת הדיונים השונים לא היתה כל התייחסות לאופן שבו מחושבים פערי הרבית בבנקים. רפורמה בתחום זה שיכולה להתבצע באופן מיידי, יכולה לחסוך ללקוחות הבנקים (פרטיים ועסקיים) מאות ואף מליארדי שקלים. כאשר רבית בנק ישראל היתה בגובה 10% רבית הפריים בבנקים היתה 11.5%, המירווח של 1.5% נשמר לאורך שנים במרווח קבוע "מקודש", במקום שיקבע באופן יחסי. באופן דומה מחושבים מרווחי הרבית שהבנקים מחייבים ומזכים - פריים +/- אחוזים שלמים, במקום שיחשבו במרווחים יחסיים. כך לדוגמא אם המרווח בין רבית בנק ישראל לרבית הפריים יקבע כשעור יחסי, לצורך הדוגמא, נניח 10%, רבית הפריים היתה עומדת היום על 4.51% במקום 5.6% (הפרש של למעלה מ-25%!!), באופן דומה הרביות הנגזרות לחובה ולזכות יקובעו במרווחים יחסיים במקום אבסולוטיים. כך תימנע רבית הנשך והעושק ושוק ההון יוכל לפרוח, גם ללא אימוץ רפורמות "מהפכניות", שמתבססות על הנחות יסוד מפוקפקות למדי ואשר ליישומן (אם בכלל...) נדרשות שנים ארוכות.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)