מפקד חטיבה 7 במלחמת ששת הימים, אלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים.

• "עמנו למוד המלחמה על קיומו שוב נלחם על חייו והפעם פגע הברזל בברזל וצבאות האויב הוכו מכה נצחת. אתם הייתם חוד החנית של התקפת השריון על קליפתו הקשה של הצבא המצרי, הגדול והיהיר שבצבאות האויב. בקרב אכזר ומר, מלא הוד וגבורה, בסער, בדם ובאש הבקענו מערכיו המבוצרים והשמדנו שריוניו בחאן-יונס, במערכי רפיח, בשיח'-זויד, בג'רידי ובאלעריש, בביר-לחפן ובביר-חמה ובנתיב הדם והאש בואכה אסמאעליה.

בכל מקום שעברנו, השארנו מאחורנו שלדי טנקים. אל המוות הישרנו מבט - והוא השפיל את עיניו. כי כיהודים נלחמנו. על חיינו נלחמנו. ובזעם נלחמנו. רעי הלוחמים, אתם עצמכם לא ידעתם את הוד גבורתכם. וכשראיתי השריונים נחדרים ועולים באש, והאנשים - אתם - ממשיכים מתוכם במלחמה, ידעתי כי האיש הוא הפלדה, והשריון - מתכת בלבד. עדים שבעים הלפידים הבוערים, שבעים הגיבורים שהשארנו בשדה הקרב והמספר הכפול מזה של פצועינו. עדה המנהיגות לפנים, שחסרה והתמלאה מן השורות תוך הקרב. עדה הסיירת שאיבדה את מחציתה ולא עצרה בתנופתה, כי לא קלה הייתה המשימה. ידעו הנופלים וידענו כולנו מה המחיר, ולקראת מה אנו הולכים לקרב. הלכנו כולנו בנכונות, בהכרת השליחות, מתוך תקווה שכולנו בונים עולם יפה יותר לבנינו אחרינו. נכונים למחר, מתוך ידיעה שאת זעם השריון - הפעם האויב לא ישכח. במלחמה זו, הניצחון כולו שלכם. חזקו ואמצו ותחזקנה ידיכם, אחי גיבורי התהילה."

• מתוך נאומו במסדר חטיבתי בתום מלחמת ששת הימים בסיני.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו