התקדמתי מעט במחקרי.

כרם התימנים של ערב מלחמת האזרחים של תש"ח הסתיימה ברחוב רבי מאיר. מדרום לה השתרעה שכונת קרטון, הידועה גם בשמה הערבי 'ח'ארת א-תנכ' ובתרגום המילולי, שכונת הפחים, משום גיבובי הפחים שפארו אותה, להלן, קרטון, להבדיל משכונת כרם קרטון היהודית, הקטנטנה, ממערב לכרם התימנים.

אותה קרטון הייתה החלק הצפוני והעני של רובע מנשייה, בעלי המגרשים בה ברובם ערבים, מוניציפלית השתייכה ליפו והעלתה לה ארנוניות ומיסים. אממה, רוב משמעותי של תושביה היו יהודים מקרב אחינו התימנים.

משום היחודיות לעיל, קרטון העלובה זכתה לתהילת עולם כאשר נזכרה בהחלטה 181 של האו"ם כחלק מסקירת קו הגבול בין ת"א למובלעת יפו. נאמר בהחלטה שועדת הגבולות, שאמורה הייתה לסייע ביישום ההחלטה, תכריע לאיזה צד תסופח קרטון בין השאר בהתחשב בעיקרון של מינימום ערבים ומכסימום יהודים למדינה היהודית. לא ברור אם הועדה הוקמה ואם הוקמה אם תפקדה ואם תפקדה אם סרטטה מפה.

המציאות בשטח הייתה שקו העימות הצבאי שחצץ בין ת"א ליפו בתש"ח - חבל ג' של ההגנה בתל אביב, השאיר את קרטון, מרחוב רבי מאיר ועד רחוב דניאל, מזרחה לרחוב הכובשים, בידינו.

במפה הנקראת 'תל אביב והכפרים הפלסטיניים בה', כוללות זוכרות את קרטון בשטח הערבי.

אגב, פארק צ'ארלס קלור שחובבי שיח הנכבה אוהבים לנפנף בו כסמל ל'כיבוש', ו'השמדת הראיות', לאחר מכן, נבנה ברובו על הריסות השכונה היהודית 'יפה נוף', שהייתה השכונה המערבית של מנשייה. ובכלל, מנשייה, שהיהודים כינו אותה, נווה שלום, הייתה רובע מעורב, שע"פ נתונים בריטים מ-1945, בחלקו הדרומי, המבוסס יותר, התגוררו 9000 מחמדים ו-500 יהודים, ואילו במנשייה עילית, הצפונית, חארת א-תנכ בפי המחמדים, ושכונת קרטון בפי היהודים התגוררו 6000 יהודים ו-3000 מחמדים.