לא כל-כך מסכים. אנסה להסביר למה אני מתכוון בעזרת דוגמה:

מקרה 1 - יש לי טרקטורון ואני נוסע איתו בשדות הפתוחים, עושה צלחות וויליז עם עצמי או עם כמה חברים, פותח פק"ל קפה ואז חוזר הביתה.

מקרה 2 - יש לי טרקטורון ואני נוסע איתו בחוף הים ועושה צלחות וויליז סביב רוחצים ומשפחות עם ילדים, חותך לכביש כדי להתחרות בנסיעה בין המכוניות ואז דוקר מישהו שהסתכל על חברה שלי.

אני טוען שמקרה 2 חמור ומסוכן יותר, אבל לא רק בגלל כמות האנשים, אלא בגלל התרבות שמובילה אותי לעשות שטויות במקום הומה אדם.

ההבדל הוא תרבותי - אם חונכתי לנסוע בטרקטורון רק במקומות פתוחים וריקים יחסית בשביל הכיף שברכיבה, אני מהווה פחות סכנה ממי שעושה סיבובי דאווין במקום הומה אדם או בכביש.
ערסים זו תופעה תרבותית.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)