את התחמנות נשאיר לערבים, שלפי תיאורי אפרים קישון ז"ל היו יוצאים מקרבות אויר איתנו עם יותר מטוסים ממה שהתחילו את הקרב. אנחנו מעדיפים נתוני אמת, שחיל האויר בדרך כלל מצטיין בהם ולא מתבייש (ובדרך כלל, כולל בנושא זה לדעתי, אין במה).

אם כתוב באתר חיל האויר שבמלחמת ההתשה הופלו רק 4 מטוסים ישראלים בקרבות אויר, כאשר רק ממה שידוע א' הופל במצרים, ב, ו-ג' הופלו בסוריה ובעצם עוד א' אחד לפחות הופל במצרים (ועוד אחד נתון בוויכוח) ועוד ג' אחד במצרים, אז חבל.

כמו כן, אתה לא יכול לספור ב-1980 מטוס עיראקי שנפל מחוסר דלק ברדיפה אחר מטוס צילום ישראלי ולסמן הפלה על שלנו, אם אתה לא סופר את זה גם להיפך. ההפלה הראשונה של טייסת סופר מיסטרים נזקפה לזכותה לאחר שמטוס מצרי נפל בעקבות סחרור, אבל כשזה קרה לקצין בכיר ביותר בחיל (ד', לצורך העניין), שנטש מטוס בסחרור בעקבות תמרונים בקרב אויר, לא סופרים את זה. זה לא הולך ככה.

אין זאת, אלא שהדברים קורים בעקבות הגישה הילדותית במקצת לקרבות אויר, שאולי מושפעת מההגדרה הילדותית לא פחות של שמואל גורדון לטייסים כ"מסדר האבירים האחרון" (שם של ספר או מאמר שלו). אצל השיריונרים אין שום דבר כזה וצביקה גרינגולד יכול להפגע ולהחליף טנק לפחות 3 פעמים בלילה הארוך ביותר שלו על ציר הנפט ועדיין להשמיד עשרות טנקים סוריים ולהיות גיבור ישראל.

אילו ידענו כמה מגדולי הטייסים בחיל האויר שלנו היו רחוקים כפסע מליפול בקרבות אויר, כולל השמות האגדיים ביותר, יתכן שהיינו מתפלאים, אבל לא צריך להתפלא - קרב אויר הוא חלק מלחימה ואין דבר כזה בעולם לחימה על האפס. לא צריך להתבייש בזה ולא רק בגלל היחס חסר התקדים בתוצאות לאורך השנים. גם מי שחטף לרוב לא צריך להתבייש, כי זה קורה. רק מי שעושה שטויות יש לו חשבון נפש לעשות, וזה קרה להרבה מאוד טייסים שבכלל לא נפלו אלא חזרו הביתה בשלום כדי להיענש (ולפעמים גם זה לא) על הטעויות הבלתי נסלחות (להבדיל מהנסלחות) שעשו בקרב אויר.

יום טוב.