אין לי טענה כלפי מי שבסנגוריה הציבורית. חופש הבחירה שלו בתיקים מוגבל ואם הוא הצטרף כדי להציל אנשים חפים מפשע (זה מה שעבר לי בראש כשקלתי בנעורי ללמוד משפטים) הוא יהיה חייב לייצג גם תיקים של כאלו שהם בבירור אשמים בעבירות החמורות שמיוחסות להם.
אין לי כמובן שמץ טענה כלפי מי שמייצג נאשמים בעבירות חמורות אשר הוא משוכנע באמת ובתמים בחפותם או כאשר הוא משוכנע שיבצעו את העבירה בהשפעת נסיבות חיים שדורשות התחשבות. למשל, במקרה שבו אדם רצח ויש ספק ביחס לכשירותו הנפשית ועורך הדין משתכנע שמדובר במקרה של אדם הסובל מפיגור קל ושבית המשפט צריך להתחשב בזאת. או,בדוגמא אחרת, אישה שסבלה משנים ארוכות של התעללות מצד בעלה ורצחה אותו בהתקף זעם.
יש לי בעיה רצינית מאוד עם עורכי הדין שבוחרים לייצג אנסים ורוצחים שברור להם לגמרי שהם עשו את מה שמיוחס להם, ואולי אף גרוע מזה. נשבר לי הז' מלראות את הנאשם ברצח במועדון יושב במבט של ילד טוב עם כיפה שחורה על הראש, כשברקע עורך הדין מסביר שמרשו אדם נורמטיבי, שהמשטרה נטפלת אליו סתם בגלל שם משפחתו ועוצרים אותו בכל פעם שמישהו נדקר והוא במקרה בסביבה עם סכין ביד. ושוב, חשוב לי להדגיש שאין לי בעיה עם העיקרון לפיו כל אחד זכאי לייצוג משפטי. יש לי בעיה עם אלו שמתנדבים להגן על כגון אלה בעבור בצע כסף. אף אחד לא הכריח את אותו עורך דין לבחור דווקא בכיוון הקריירה הזה ובעבריין הספציפי הזה. זוהי בחירה שנובעת מכך שאותו עורך דין מחזיק בעולם ערכים מסוים שבו למצפון יש מעט מאוד מקום.