Amir Moyal

לילה אחד פלשתי לבית של מישהו.
בבוקר הוא קם ונבהל לראות אותי וביקש שאצא מיד מהבית אחרת הוא יקרא למשטרה. ביקשתי ממנו להישאר עוד יום יומיים כי יש בלאגן בחוץ. "אז למה נכנסת דווקא לבית שלי?" הוא שאל "יש עוד בתים בתחילת הרחוב". "זה פשוט מאוד" הסברתי "יש לך שטיח שכתוב עליו 'ברוכים הבאים'".
הוא עיקם את האף, לקח נשימה עמוקה אבל הסכים שאשאר קצת.
אחרי שבוע הוא ביקש שאעזוב, כי יש לו משפחה והבית קצת צפוף אז אני בתגובה ביקשתי שיקצה לי חדר ועבודה.
אין ספק שהפתעתי אותו. הוא מלמל משהו על כך שאין לו עבודה לתת לי, אבל זה כבר היה מאוחר מדי- נכנסתי לחדר שהחלטתי ששייך לי וסגרתי אחריי את הדלת בחיוך.
הוא התחיל לדפוק מיד על הדלת, וקרא לי לצאת – אבל מי הוא שיגיד לי מה לעשות בחדר שלי החצוף הזה. הרי גם זה לא היה תמיד הבית שלו. אמרתי לו שאני מוכן לצאת מהחדר בתנאי שהוא מבטיח להקצות לי ולמשפחתי מקום אחר בבית ואני לא מקבל תשובה אחרת מלבד כן.

הוא רתח.
הוא מאוד רצה להעיף אותי, וכבר התחיל לפרוץ את הדלת - אבל בינתיים הגיעו השכנים ואמרו לו להשאיר אותי. יכולתי לשמוע את הויכוח מבעד מבעד לדלת. "אם כל כך אכפת לכם ממנו, שיישאר אצלכם!" הוא אמר להם. גזען. אני רוצה אצלו, יש פה אחלה מזגן והמיטות כאן נוחות. וגם הם לא ממש רוצים אותי אצלם.

מפה לשם,
הצלחתי להכניס דרך החלון כמה קרובי משפחה ואנחנו חיים כאן כבר תקופה לא קצרה.
הוא לא הפסיק לנסות לסלק אותי ואפילו סתם את החלון כדי שלא ייכנסו עוד. אין לו רחמים לפשיסט הזה.
אז אחרי התייעצויות וקצת עזרה מהשכנים החלטנו להפגין לו בסלון, אני וכל המשפחה שלי וגם כמה חברים שאספתי. חצוף. לא מוכן להכניס אורחים. "הבית שלי קטן מדי" עלאק.
עשינו הפגנה ענקית והשכנים באו וצילמו הכל והעלו ליו-טיוב ועשו עלינו כתבה מפרגנת לאללה.

אז אם גם אתם תומכים במאבק שלי, הצטרפו לדף שלי. בינתיים אנחנו ישנים בסלון.

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

[font='lucida grande', tahoma, verdana, arial, sans-serif]
[/font]