http://www.haaretz.co.il/1.1039151
נחמיה שטרסלר 26.08.2005
נס החומוס והדגים
ביום שני, בדיון שהתקיים בכנסת בנושא דו"ח העוני, הוא התעלם מהנתונים הקשים ועבר לדבר על עזה כ"אזור טרור חופשי". "ניסיתי למנוע זאת", אמר, "ניסיתי להשפיע ולא הצלחתי... אל תיתנו להם רובים, אל תיתנו להם נמל, אל תיתנו להם להקים בסיס טרור, כי זה מה שהם יקימו, ואני כבר לאה מלהתריע".

מסע ההפחדה הזה נמשך כבר שלושה שבועות, מיום התפטרותו. עוד באותו היום הוא סיפק לציבור סדרה של תסריטי אימה: "בעזה מוקם בסיס טרור איסלאמי, החמאס הולך ומתחזק". אחר כך הקצין את הטון: "טילים ישוגרו לעבר ערי ישראל מבסיסי טרור שאנחנו מאפשרים לטרוריסטים איסלאמים להקים בעזה". אפוקליפסה מחר.

הפחד הוא אחד המרכיבים החזקים בבחירות. וכאשר "המומחה" לטרור אומר שהטילים יגיעו, מי יפקפק? וברגע שהציבור יפחד מספיק הוא יחפש את זה שמסוגל לבלום את הטרור, לחסל את החמאס ולהציל מאימת הטילים. כי נתניהו אינו רוצה חלילה שייפלו טילים על ערי ישראל. הוא בסך הכל רוצה לקבל את הכוח בקלפי לבלום את הסכנה.

כאן יש לפלשתינאים הזדמנות ללכוד שתי ציפורים במכה אחת: גם להפוך את נבואות נתניהו לעפר ואפר וגם ללמד את עם ישראל לקח אחד חשוב. אם הרשות הפלשתינית והחמאס מבינים את לב הציבור הישראלי, עליהם להפוך את עזה למקום הכי שלו בעולם. הכי מזמין אורחים. לא עוד איומים, לא צלפים, לא פיגועים, לא מתאבדים, ומובן שלא "טילים על ערי ישראל".

במקום זה הם צריכים למלא במהירות את חוף הים של עזה בשורה של מסעדות חומוס ודגים, ובמקביל לאפשר כניסה נוחה ומסבירת פנים של ישראלים לרצועה. אם יעשו זאת, הם יגלו חיש מהר את תאוות השוטטות ואת כוח הקנייה של הישראלי המצוי, כולל מתפקדי הליכוד.

ברגע שיהיה אפשר לשבת בשקט במסעדה בחוף עזה, ליהנות מהגלים ומהבריזה, לנגב חומוס בעשרה שקלים וליהנות מארוחת דגים ב-30 שקל - חוף עזה ייהפך ללהיט הכי גדול בישראל. ואם תושבי עזה יגדילו לעשות ויפעילו בדרך לחוף גם כמה שוקי ריהוט, מתנות, שיש וטקסטיל - ההצלחה שלהם מובטחת. שום יהודי שמכבד את עצמו (כולל יהודי שלא מגרש יהודי) לא יישאר בבית בשישי-שבת. כולם יעמדו בתור בדרך לחוף עזה.

תנועת התיירות הישראלית היא שתתחיל להניע את כלכלת עזה. בהמשך הם יוכלו להפעיל את החממות שנשארו בגוש קטיף, להקים נמל, ולחזור לשיתוף הפעולה עם מפעלים ישראליים, וגם להתחיל בשיקום ובפיתוח התשתיות במימון "המדינות התורמות". אז גם יגיעו המשקיעים מהעולם הערבי ומהמערב, שיבינו שיש כאן הזדמנות פז.

ברגע שעזה תיהפך לסיפור הצלחה כלכלי והאבטלה הכבדה תקטן, ייהפך גם מחמוד עבאס לסיפור הצלחה. כי ערבי, ככל אדם, בוחן קודם כל את מצבו האישי: אם הוא יכול להתפרנס בכבוד.

כשזה יקרה יתחוור לכל ישראלי, שאם נותנים לפלשתינאים את המגיע להם - אפשר לחיות אתם בשלום ובשיתוף פעולה. אם כן, אולי בכל זאת יש תועלת בשלום? ואם כך, אולי כדאי להעתיק את המודל המוצלח הזה גם קצת מזרחה, לעבר הגדה?

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/