הספר "אופקים אדומים" נכתב ע"י העריק הבכיר ביותר3 שאי פעם ערק למערב משורות שירותי הביון הקומוניסטים.
הספר מציג עדויות לכך ששירותי הביון הסובייטים ייצרו באופן מלאכותי את "העם הערבי פלשתינאי" ואת "ארגון שחרור פלסטין" (PLO) ככלי לחיסול היהודים במדינת ישראל, שכן "מיקוד בשחרור פוליטי של קבוצה קטנה של ערבים, העלים את העובדה שישראל היא מדינה קטנה אשר קיומה נמצא תחת איום של מדינות ערב הסובבות אותה".
"למה? אסטרטגיה גאונית. זה היה הצעד הראשון ביצירת מסגרת חדשה של הסכסוך בין הערבים והיהודים, מג'יהאד דתי ללאומנות חילונית בחיפוש זכות הגדרה עצמית פוליטית, עמדה מתונה הרבה יותר עבור המערב."
הספר 4 מוצג כאוטנתי, אמיתי ומכיל דיווחים, עדויות ממקור ראשון, תיעודים והודאות.
המאמר כתוב בשפה האנגלית ולהלן מובא תרגומו.
--תחילת התרגום--
רוסיה הסובייטית, היוצרים של אש"ף והעם הפלשתינאי
מאת וואלס אדוארד בראנד
איך רוסיה הסובייטית יצרה את "תהליך השלום" והסיתה את העולם המוסלמי נגד ארה"ב.
"תהליך השלום" הוא הצגה. הגילויים של העריק בעל הדרגות הבכירות ביותר מהגוש הסובייטי, האלוף יון מיחאי פצ'פה מראים שתהליך השלום הוא, והיה מההתחלה שום דבר פרט להצגה.
הכל החל ביצירתו של "עם פלשתינאי" בדוי אשר לכאורה דורש זכות פוליטית של הגדרה עצמית. שם עצם קיבוצי זה נוצר ע"י אדוני המידע השגוי (דיסאינפורמציה) הסובייטים ב 1964 כאשר הם ייצרו את ארגון השחרור הפלשתינאי, את אש"ף.
המונח "עם פלשתינאי" כתיאור של ערביי פלשתינה-א"י הופיעה לראשונה בהקדמה של אמנת אש"ף 1964, אשר נוסחה במוסקווה.
האמנה אושרה ע"י 422 החברים הראשונים של המועצה הלאומית הפלשתינאית, אשר נבחרה בקפידה על ידי הק.ג.ב
למה במוסקווה? שנות ה 60 וה 70 היו השנים בהם הסובייטים היו בעסקי יצירת "ארגוני שחרור" ("liberation organization"): עבור פלשתינה ובוליביה ב 1964, קולומביה 1965, בשנות ה 70 "הצבא הסודי של שחרור ארמניה" אשר הפציץ משרדי חברות תעופה של ארה"ב באירופה, ואת "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתינה" אשר הפציצו ישראלים.
אבל אש"ף היה ללא ספק ההצלחה המתמשכת ביותר שלהם.
פצ'פה כתב:
"במשך כמעט ארבעה עשורים, אש"ף היה ארגון הטרור הגדול, העשיר והמקושר פוליטית ביותר בעולם. במשך רוב הזמן הזה, הוא הוחזק בלפיתתו החזקה של אגרוף הברזל של יאסר ערפאת. אך ערפאת לא היה השחקן העצמאי הפראי כפי שהוא הציג עצמו; הוא היה תלוי לחלוטין בק.ג.ב הסובייטי ובשירותי הביון של ברית ורשה החלופית שלו עבור נשק, אימונים, תמיכה לוגיסטית, מימון והכוונה."
על פי פצ'פה המפעילים שלו מהק.ג.ב כללו את ואסלי מוילנקו, ולאדימיר בוליקוב, וה"שגריר" הסובייטי אלקסנדר סולדטוב. החבר הקרוב ביותר של ערפאת וראש המודיעין של אש"ף, האני חסן 5, היה בפועל סוכן של ארגון הביון הרומני, ארגון המשנה הרומני של הק.ג.ב.
בהקדמה של אמנת ארגון שחרור פלשתינה הם נאלצו מפורשות להשתמש בביטוי "עם ערבי פלשתינאי" כדי לא לכלול את אותם היהודים אשר שמרו על רצף נוכחות בפלשתינה-א"י מאז ימי התנ"ך, והיוו את רוב האוכלוסיה עד 1845.
הדיקטטור הרומני הקומוניסטי צ'אוצ'סקו, בעידוד סובייטי, שכנע את ערפאת לזנוח את הצהרתו על רצונו לחסל את היהודים בישראל, לטובת "שחרור העם הפלשתינאי" בישראל.
למה? אסטרטגיה גאונית. זה היה הצעד הראשון ביצירת מסגרת חדשה של הסכסוך בין הערבים והיהודים, מג'יהאד דתי ללאומנות חילונית בחיפוש זכות הגדרה עצמית פוליטית, עמדה מתונה הרבה יותר עבור המערב.
המיקוד בשחרור פוליטי של קבוצה קטנה של ערבים, העלים את העובדה שישראל היא מדינה קטנה אשר קיומה נמצא תחת איום של מדינות ערב הסובבות אותה.
אלה הן מדינות המאוכלסות במספר גדול פי כמה וכמה במוסלמים שמצווים על ידי צורה קיצונית של הדת שלהם להרוג את הכופרים כדי לקחת בחזרה את האדמות שנשלטו בעבר על ידי מוסלמים. זה מציג יהודים, תוך התעלמות מכך שהם קבוצה קטנה, כתוקפנים ומדכאים של קבוצה עוד יותר קטנה ומבודלת של ערבים, שמתוארת באמנה כערבים פלשתינאים למעט אלו בירדן, ביהודה, שומרון ועזה.
(אחרי מלחמת 1967, והכיבוש הישראלי של יהודה, שומרון ועזה, ההחרגה של ערבים באיזורים אלו הוסרו מהאמנה).
זה הפך את היהודים מקרבנות למדכאים.
הערבים בפלשתינה היו עסוקים בג'יהאד דתי לפחות משנת 1929 כאשר הם טבחו 69 יהודים בחברון, מדורבנים ע"י חאג' אמין אל חוסייני, חבר באחים המוסלמים. הוא ייבא ממצרים את הדוקטרינות המרושעות הג'יהדיסטיות לפלשתינה. כעת, תוך כדי, ג'יהאד הפך ל"שחרור".
ההתקפות נגד יהודים על רקע ומוטיבציה דתית נהפכו ל"מחתרת" כנגד מדכאים המונעים מלאומנות חילונית. זה יסביר לכם מדוע, בכל פעם שהערבים תקפו את היהודים, הם אמרו שהם "מתנגדים".
"ערפאת התלהב באופן מיוחד מההצלחה של הו צ'י מין 7 לנייד אוהדים מהשמאל הפוליטי באירופה ובארה"ב, הפעילים בקמפוסים אמריקאיים, הולכים בהתלהבות אחרי קווים של [תעמולה של] סוכנים צפון וייטנאמיים, אשר הצליחו להכניס מחדש לתוך מסגרת חדשה את מלחמת וייטנאם ממתקפה קומוניסטית על הדרום למאבק עבור שחרור לאומי. האסטרטג הראשי של הו, גנרל ג'יאפ 8 , הבהיר לערפאת ולקציניו שכדי להצליח, זקוקים היו הם גם להגדיר מחדש את המונחים של המאבק שלהם. ההכוונה של גי'אפ הייתה פשוטה אך מוחלטת: אש"ף צריך היה לעבוד בדרך שהסתירה את מטרותיו האמיתיות, התירה הטעייה אסטרטגית, ונתנה את המראה של מתינות:
"תפסיקו לדבר על הכחדת ישראל ובמקום תפנו את מלחמת הטרור שלכם לכיוון של מאבק עבור זכויות אדם. אז תהיו במצב שבו העם האמריקאי יאכל מתוך כף היד שלכם".
באותו הזמן שהוא קיבל תדרוך מגנרל ג'יאפ, ערפאת היה גם בהנחיית מוחמד יאזיד9 , אשר היה שר ההסברה בשתי ממשלות בתקופת מלחמת אלגיריה (1958-1962): לחסל את הטענה שישראל היא מדינה קטנה שקיומה מאויים על ידי המדינות הערביות או לחסל את ההפחתה של הבעיה הפלסטינית לשאלה של פליטים; ובמקום להציג את המאבק הפלשתינאי כמאבק עבור שחרור כמו האחרים. חסל את הרושם שבמאבק בין הפלשתינאים לבין הציונים, הציונים בעמדת נחיתות. עכשיו הערבי הוא זה שמדוכא והופך לקרבן בקיום שלו בגלל שלא רק שהוא מתמודד מול ציונים אלא גם מול אמפריאליזם עולמי.
על מנת לוודא שהם הלכו על פי הייעוץ, הק.ג.ב שם את ערפאת ואת העוזרים שלו בידיים של מומחה תעמולה: ניקולאי צ'אושסקו10, נשיא-כל-חייו של רומניה.
במהלך השנים הבאות, צ'אושסקו אירח תדיר את ערפאת והעניק לו שיעורים באיך ליישם בפועל את הייעוץ של ג'יאפ, יאזיד, ואחרים במעגל הסובייטי. ה"מפעיל" האישי של ערפאת, יון מיחאי פצ'פה, מפקד המודיעין הצבאי הרומני, נאלץ לעבוד קשה על בן הטיפוחים הלעיתים פרוע שלו. פצ'פה מאוחר יותר הקליט מספר מפגשים בהם ערפאת התמרמר כנגד ההוראות של צ'אושסקו שאש"ף צריך להציג עצמו כצבא מהפכני של העם הנאבק לתקן עוולות ולשחרר את המדוכאים: הוא רצה רק לחסל את ישראל.
בסופו של דבר, אם כן, השיעורים של צ'אושסקו במדינאות מקיאווליסטית חלחלו.
בשנותיו הראשונות בלבנון, ערפאת פיתח טקטיקות תעמולה שאפשרו לו ליצור חזות של עם נטול בית המדוכא על ידי כוח קולוניאלי. שינוי מוחלט זה ישרת אותו היטב במערב בעשורים לבוא.
ברז'נייב11, על פי פצ'פה, לקח את זה צעד אחד קדימה כאשר קרטר נכנס לתפקידו. הוא הציע לפצ'פה שקרטר עלול ליפול קרבן 12 להעמדת הפנים של ויתור על אלימות של יאסר ערפאת ולהעמדת הפנים כמחפש מו"מים לשלום.
הוא שיכנע את ערפאת לעשות זאת על ידי כך שסיפר לו שהמערב מוכן להרעיף עליו מקלחת של זהב ותהילה. וכך היה. בליוני דולארים ופרס נובל. צ'אושסקו הזהיר את ערפאת שיהיה עליו להעמיד פנים שוב ושוב מחדש. עבאס עדיין מעמיד פנים.
ג'יימס ווזלי, מנהל סי אי איי לשעבר, דווח כאחד שמצהיר על פצ'פה כאמין. ערכו של פצ'פה אומת גם כן על ידי זאהיר מוחסיין, חבר במועצת ההנהלה של אש"ף. בראיון שנערך בעיתון ההולנדי טראו ב 1977 הוא הצהיר שאין כזה דבר "עם פלשתינאי", שהמונח נמצא בשימוש כתחבולה פוליטית, וכי אין כל חיפוש של הגדרה עצמית פוליטית - שמיד כאשר היהודים יימחקו, הריבונות תעבור לירדן. חאפז אסד גם הכריז שאין "עם פלשתינאי"; שלפני 1964 הערבים בפלשתינה קראו לעצמם "אזרחים של סוריה הגדולה".
[...]
מתוך מאמר של פצ'פה ב"נשיונל ריווי אונליין":
"ב 1972, הקרמלין החליט להטות את כל העולם האיסלאמי נגד ישראל וארה"ב. כפי שיו"ר הק.ג.ב יורי אנדרופוב 13 אמר לי [פצ'פה], בליון יריבים יכולים לגרום לנזק גדול יותר לאמריקה מאשר יכולים כמה מליונים.
היינו צריכים להשריש שינאה בסגנון-נאצי כלפי היהודים ברחבי כל העולם המוסלמי, ולהפוך את נשק רגשות זה למרחץ דמים טרוריסטי נגד ישראל והתומכת העיקרית שלה, ארצות הברית.
אף אחד מתוך מרחב ההשפעה האמריקאי / ציוני לא צריך להרגיש בטוח יותר.
על פי אנדרופוב, העולם המוסלמי היה צלחת פטרי 14 אותה יכלנו לטפח כזן אלים של שינאת אמריקה, הצומחת מתוך הבקטריה של מחשבה מרקסיסטית-לניסטית. אנטשמיות אסלאמית חלחלה עמוק. למוסלמים היה חוש טעם ללאומנות, שוביניזם, וויקטימולוגיה (תורת הפשע).
האספסוף הנבער, המדוכא שלהם יכל היה להיות מוקצף עד לנקודת רתיחה."
שוב, מתוך מאמר מהנשיונל ריוויו אונליין, פצ'פה כותב:
"באמצע שנות ה 1970, הק.ג.ב הורה לשירות שלי [המודיעין הרומני] ה "DIE" - ביחד עם ארגונים אחים מזרח אירופאים אחרים - לסרוק את הארץ ולאתר פעילים נאמנים של מפלגה המשתייכים לקבוצות איסלאמיות אתניות שונות, לאמן אותם בדיס-אינפורמציה ופעולות טרור, ולהחדיר אותם לתוך המדינות הנמצאות ב"ספירת
ההשפעה". משימתם הייתה לייצא שנאה קנאית, מטורפת כלפי ציונות אמריקאית ע"י שימוש מניפולטיבי בתיעוב הקדמון כלפי היהודים שחשו אנשים באותו חלק בעולם.
לפני שעזבתי סופית את רומניה, ב 1978, שירות הביון הרומני שלי שיגר בסביבות 500 סוכנים חשאיים למדינות איסלאמיות. על פי הערכה גסה שנתקבלה ממוסקבה, עד שנת 1978 כל קהילת המודיעין של הגוש הסובייטי שלחה בערך 4000 כאלו סוכני השפעה לתוך העולם המוסלמי.
באמצע שנות ה 70 התחלנו בנוסף להמטיר בעולם המוסלמי תרגומים בערבית של הפרוטוקולים של זקני ציון, זיוף רוסי צארי אשר היטלר עשה בו שימוש כבסיס לפילוסופיה האנטישמית שלו.
בנוסף הפצנו "מסמכים" מזוייפים של הק.ג.ב בערבית, הטוענים שישראל והתומכת העיקרית שלה, ארצות הברית, היו מדינות ציוניות המקדישות עצמן להמרת העולם המוסלמי לקולוניה יהודית.
אנחנו בגוש הסובייטי ניסינו לכבוש מוחות, כיוון שידענו שלא נוכל לנצח בשום קרב צבאי. קשה לומר מהן בדיוק ההשפעות ארוכות הטווח של 15 [מבצע SIG]
אך ההשפעה המצטברת של הפצת מאות אלפי פרוטוקולים בעולם המוסלמי והצגת ישראל וארה"ב כאוייבות מושבעות של האיסלם היו ללא ספק הרסניות."
אתם יכולים למצוא חשיפות נוספות וגילויים נוספים בביוגרפיה של פצ'פה, "אופקים אדומים" ובראיון שנערך עמו במגזין "פרונט פייג' מגזין"
סיום
האלימות הנוכחית גם בישראל וגם סביב שאר העולם היא גל שלישי של ג'יהאד איסלמי או מלחמת קודש, עם האלימות בישראל שמוסווית על ידי הסובייטים כלאומנות חילונית בחיפוש אחר זכות הגדרה עצמית פוליטית.
כתוצאה מכך, ישראל היא קו ההגנה הראשון של המערב. רוסיה היא עדיין אוייבת של ישראל וארה"ב.
--סיום התרגום--
ראשי
צ'אט
14-08-2014, 13:19
מצב כלאיים
