מתוך הסכם השלום עם ירדן:

ציטוט:

סעיף 9 - מקומות בעלי משמעות היסטורית ודתית ויחסים בין-דתיים 1. כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי משמעות דתית והיסטורית. 2. בהקשר זה, בהתאם להצהרת וושינגטון, ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המשא-ומתן על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה. 3. הצדדים יפעלו יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות במטרה לפעול למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית, חירות הפולחן הדתי, וסובלנות ושלום.

אותו "תפקיד היסטורי" נובע מכתב המנדט על א"י שקבע שיש להקים וועדה שתקבע אילו מקומות קדושים לאיזו עדה,
אילו מקומות קדושים למספר עדות.
ולמנות נציג שינהל את המקומות הקדושים מטעם אותה עדה (הוועדה נתנה ב1924 את התפקיד למלך ירדן, שמנהל אותה באמצעות הוואקף).
בוועדה זו גם היהודים וגם המוסלמים טענו לבעלות על הכותל המערבי, ובהתאם לכך הוגבלה כניסת יהודים לכותל (היה למשל אסור להביא כיסאות כדי להתפלל בישיבה, ומוסלמים דרשו לאסור על תפילה באופן שמפריע לתנועה חופשית או הצבת מחיצה בין גברים לנשים ),
ולעומת זאת רק הערבים טענו לבעלות על הר הבית עצמו - ולכן הבריטים קבעו שליהודים אסור להיכנס.


בהסכם בין הרש"פ למלך ירדן משנת 2013 נקבע:

ציטוט:

התפקיד הירדני מוגדר כדלהלן: שמירה על כבוד המקומות הקדושים באל-קודס, חופש התנועה למקומות הקדושים לאסלאם וההגעה אליהם, ניהול המקומות הקדושים לאסלאם והשמירה עליהם, ייצוג האינטרסים הקשורים למקומות הקדושים בפורומים הבינלאומיים ופיקוח על מוסד ההקדשים (ווקף) ונכסיו בהתאם לחוק הירדני

כך שגם הפלסטנים מכירים בסמכותו של מלך ירדן לנהל את המקומות הקדושים ולשמור עליהם.