זחאלקה מדבר על הגזענות שבשתיקה. הגזענות של השמאל שבערכיו הפורמליים אכן מקבל את האחר, אך בערכיו התוכניים לא מקבל אותו ומתעלם ממנו. קבלת האחר כלפי חוץ, וגזענות כלפי פנים. והוא צודק.
אבל באופן אחר כמעט לחלוטין, במחנה ה"לאומי", המצב הפוך. קבלת האחר היא כלפי פנים, והגזענות היא כלפי חוץ. מי שבפועל חי בדו-קיום עם הערבים הם המתנחלים. מי שמכיר יודע שיש אינטראקציה יומיומית בין האוכלוסיות, לרוב תוך יחסי כבוד הדדי. השוליים, הפוליטיקה של הדמגוגיה, אמירות ההסתה, ואותם פיגועי טרור יהודי, הם השוליים שלא מעידים על הכלל.
אך במדינת השמאל, אין ערבים. מצביעי המחנצ היו מערים גדולות, כאלו שרוויות בגזענות של שתיקה. ערבים זה נחמד, כל עוד הם לא ביננו. וזה אגב כל המצע של המחנצ, להיפרד מהערבים. לעומת זאת הימין לא מתעלם מהערבים, הוא מתמודד איתם. מי שמכיר את נתניהו ודעות המחנה הלאומי, יודע שהכוון הפוך - מדינה אחת מהים לירדן, תוך אינטגרציה של האוכלוסיה הערבית לתוך האוכלוסיה הכללית.
וזה כמובן גם מתקשר למושג הזהות. מי שחש זהות יהודית חזקה, לא תהיה לו בעיה "להתערבב" עם אוכלוסיה ערבית. מי שאיבד את זהותו היהודית ונאחז בשברים ובפיסות של חברה ישראלית חסרת גוון ותוכן אמיתי, ינסה להימנע מכך ככל שניתן, שכן אינטגרציה של אוכלוסיה ערבית לחברה רעועה תביא לכאוס ולקריסת הסדר הקיים המאופיין בחוסר יציבותו. והמתאם גם קיים ברמה הפוליטית - מי שמגדיר עצמו יהודי לפני ישראלי יצביע למפלגות הימין. מי שמגדיר עצמו ישראלי לפני יהודי, יצביע למרכז-שמאל.