נתנו לו להכנס למדורים וחדרים מסוווגים אשר שם הוא לא היה מורשה להכנס. אף אחד לא עצר אותו.
על זה האחראים היו צריכים "לקבל" (לפחות נזיפה)
אני רק יכול להגיד שבמשך כ-35 לא נכנסתי למדור או חדר וכך גם עשו חיילים / חברים שלא היו מורשים. בחוץ חברי לעבודה מעולם לא דברנו מה עשינו או מה קורה. פחות או יותר ידענו מה כל אחד עושה, אבל לא שאלנו.
אנו שייכים כנראה לדור אחר. עד היום שומרים על הסודות לאחר 40-50 שנה וכך נמשיך, אפילו שכמעט הכל ידוע ודובר המון פעמים.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו