סגן גד רפן - גיבור ישראל

1. ביום 6 ביוני 1967 פיקד סגן גד רֶפֶּן על מחלקת טנקים. בקרב על רכסי ג'נין נפצע מפקד הפלוגה. סגן גד רפן נטל

את הפיקוד על הפלוגה, המשיך בהסתערות וכבש את היעד. לאחר הכיבוש גילה בטווח קרוב טנקי אויב ונכנס

עמם לקרב. הטנק שלו נפגע מספר פעמים והתפוצץ. בהתפוצצות נקטעה ידו והוא נכווה קשות בחלקים שונים

בגופו. למרות כאביו, ריכז את צוותי הטנקים שניצלו מטנקים אחרים שנפגעו, ארגנם ווידא את פינויים לבית סמוך

למקום הקרב. גם בבית לא איבד את עשתונותיו, ארגן את האנשים להגנה, חילק תפקידים, הורה להשמיד

מסמכים והרגיע את הפצועים. הוא שלט באנשים עד שחולצו מהמקום לאחר שעות אחדות.

על מעשה זה הוענק לו עיטור הגבורה לפי חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל.

2. שרוף וקטוע יד וגילה מנהיגות למופת

בציון לשבח שקיבל סגן גדי רֶפֶּן, חודשים אחדים לאחר המלחמה, (צל"ש שהפך לאחר מכן לעיטור הגבורה) נכתב כי הוא

ניתן "על גילוי כושר מנהיגות למופת, שליטה עצמית וסבילות." על החתום - יצחק רבין, רב-אלוף, ראש המטה הכללי, י"ט

בתשרי תשכ"ח, 23 באוקטובר 1967. סגן גדי רֶפֶּן, שנולד וגדל בקיבוץ עין חרוד, היה מ"מ במילואים של טנקי שרמן אם-51,

בפלוגה ה' בגדוד 39 בחטיבה 45. המח"ט היה משה בריל (בר כוכבא), המג"ד סא"ל אדיב אבירם (לשעבר אדולף

אברמוביץ) והמ"פ חיים פורת (פכטר). לקראת המלחמה הוא גויס ויחידתו נועדה לפעול מול גזרת ג'נין. תחילה חנתה

היחידה בשטחי כינוס ליד אליקים. כשפרצה המלחמה נסעו הטנקים על זחלים, דרך יקנעם, לכיוון צומת מגידו. וכך מספר גדי

בחסכנות גדולה: "ביום הראשון למלחמה חצינו את הגבול באזור רם און (כ-8 ק"מ מדרום מזרח למגידו), ואז קיבלנו התרעה

שיש תותחים ארוכי טווח בקוטר 130 מ"מ, שנקראו לונג-תום, שהתחילו להפגיז את רמת דוד. עלינו באזור כַּפְר דַאן (כפר

ערבי כ-5 מצפון-מערב לג'נין), לכיוון יאמון (כ-7 ק"מ מצפון-מערב לג'נין). לוחמי הפלוגה שבה הייתי חִסלו את כל אזור

התותחים."

3. הקרב שבו נפצע גדי

"בלילה שבין היום הראשון והשני למלחמה לא היו אירועים מיוחדים. בשלב כלשהו נחתכה האנטנה בטנק שלי והיו לי

הפרעות בקשר חוץ. למחרת, בבוקר היום השני למלחמה, המשכנו בכיוון כללי לצומת קבטיה. שם ניהלנו קרב עם הטנקים

של הירדנים שהיו מסוג אם-47 שעלו ברכס מעל ג'נין. עד היום", מספר גדי, "מצוי בעמק ליד ג'נין טנק שברח מאיתנו

והפלוגה של יריב בן אהרון באה מהצד השמידה אותו. מאז הוא תקוע שם. "בקרב זה עם הטנקים הירדנים חטף המ"פ שלנו,

פורת, פגיעה ישירה. התותחן שלו נהרג והוא נפצע ואני לקחתי את הפיקוד על הפלוגה. לאחר שסיימנו את הקרב נסעתי עם

כל הטנקים לכיוון הרכס שמעל העיר, במקום שהטנקים הירדנים היו, כדי לוודא שהכל הושמד, ולהשמיד את מי שברח.

כאשר הגענו מעל העיר קיבלתי פקודה לחזור לנקודה שבה הייתי לפני כן. חזרתי לאזור שבו ניהלנו את הקרב. במהלך

התנועה ראיתי פתאום בצד שמאל שלי, מדרום, פטונים אם-48 במרחק לא גדול ממני. התחלתי לנהל איתם קרב. הייתי

בנחיתות נוראית ובמצב של תנועה בשדרת מסע, בחזרה לאותה נקודה שכבשנו חצי יום קודם לכן. הטנקים הירדנים באו

מכיוון קבטיה והגיעו לצומת, במקום שהיה מחנה סנור של הצנחנים. באה הסיירת של החטיבה שלנו ונדפקה שם. בצומת זה

היה קרב עקוב מדם. כמובן שגם אנחנו נדפקנו. שלושה או ארבעה טנקים שלנו נשרפו. פשוט נסענו בשדרת מסע לתוך

המקום הקשה הזה. אחד הטנקים היה הטנק שלי."בשלב מסוים ביקשו, מהחטיבה כנראה, סיוע מחיל האוויר, וחיל האוויר

תקף אותנו בשוגג. היה איתנו חייל סדיר בתפקיד סמל מבצעים בחטיבת המילואים, שנהרג בתקיפת חיל האוויר עלינו. זה

היה הקרב הכי מחורבן בששת הימים," סבור גדי, "הסיירת נדפקה שם לגמרי ואנחנו נדפקנו. קצין החינוך של החטיבה,

חבר הכנסת לשעבר, נחמן רז מקיבוץ גבע, היה מורה שלי בבית הספר ורצה להצטרף אלי לטנק. לאחר שנפצעתי הוא בא

לבקר אותי בבית חולים ואמרתי לו, אתה רואה, נחמן, ממה ניצלת?"

4. חילוץ והצלה

הטען בטנק של גדי נהרג, כנראה, בעת הפגיעה בטנק שנשרף. גדי נפצע קשה מאוד. הנהג, התותחן והמקלען (בטנק

השרמן יש מקלען בתובה) יצאו כמעט ללא פגע. גדי נחלץ מהטנק שלו לאחר שספג רסיסים בכל חלקי גופו, סבל מכוויות

קשות בפניו ובחלקי גופו האחרים וידו השמאלית נשארה תלויה על בלימה מעל למרפק.

"ואז נחלצנו", מספר גדי. "רצנו לכיוון בית משאבה שהיה בסביבה. בתוך הבית הייתה משאבת השקיה. ממה שראיתי הבנתי

שאנחנו ב'בְּרוֹךְ' (שבר) רציני. ראיתי את כל הטנקים הירדנים והייתי בטוח שאנחנו עומדים ליפול בשבי. התחלתי להשמיד

את כל המסמכים. בעצם," מדייק גדי וממשיך "קיבצתי את הניצולים ואמרתי לנהג שלי מה לעשות והוא העביר את זה לכל

החבר'ה." הטנקים הירדנים, לאחר שפגעו בטנקים של גדי, לא איתרו את הניצולים או שהיו עסוקים במטרות אחרות.

"התארגנו בבית המשאבה כעשרה ניצולים. לא היה לנו קשר כלשהו. ניסינו לאותת לרופא, באמצעים מאולתרים ובחשש

גדול, שאנחנו שם - אבל לא הצלחנו. אחרי כמה שעות ניסו לחלץ אותנו," מספר גדי. "הגיע זחל"ם בפיקודו של יורם לב,

כנראה, מגבעת חיים. כשהיינו בשלבי עלייה לזחל"ם, הזחל"ם ספג פגיעה ישירה. זה מה שנקרא בשפת העם 'תוספת יוקר',"

מוסיף גדי באירוניה. "שוב נהרגו חבר'ה ונפצעו. המקלען שלי והתותחן שלי, שיצאו חיים מהפגיעה בטנק, נהרגו שם. מהטנק

שלי שרדנו שניים - הנהג צבי סדן ואני. אני הייתי הפה והוא ביצע. לצערי פצועים אחדים לא החזיקו מעמד ונפטרו."

הפציעה של גדי אירעה בשעות הבוקר המאוחרות. כשבע שעות נשאר בשטח, בבית המשאבה שאליו נמלט, עד שחולץ אחר

הצהריים. "הביאו אותי לתאג"ד," ממשיך גדי בסיפורו, "עד אז הייתי בהכרה והיד עוד הייתה תלויה. משם, מג'נין, פינו אותי

במשאית 4x4 לבית חולים העמק בעפולה. כל זאת אני יודע בדיעבד מפי חבר שנפצע קל וליווה אותי לבית החולים. החבר

סיפר לי כי כל הדרך לבית החולים שאלו אותי שאלות שונות, כדי להחזיק אותי בהכרה, ואני עניתי עליהן בהיגיון, אבל אני לא

זוכר שום דבר. מהרגע שקיבלתי מורפיום בתאג"ד לשיכוך הכאבים - אני לא זוכר דבר. בעקבות מצבי החמור, החליטו בבית

חולים העמק שאין מה לעשות איתי שם והעבירו אותי לבית החולים רמב"ם בחיפה. מזלי שהגעתי לרמב"ם כשעוד היה ריק,

שם התנפלו עלי כל הרופאים וטיפלו בי ככל שנדרש."שאלתי את גדי מניין העוז לפעול ולדאוג לשאר הפצועים, על אף

הפציעה החמורה. "הכל הוא פרי יזמה אישית של האנשים והתעוזה שלהם," מסביר גדי, "זה מה שהציל אותנו. מכלל

החטיבה נהרגו ארבעים לוחמים."

"באותו קרב," נזכר גדי, "נפגע עוד קצין ואיבד יד. ואתה יודע מה שהטריד אותו? איך אשתו תקבל אותו בבית בלי יד." צוחק

בקול.

5. גדי ישתתף בסיור שלנו עם עוזי דיין

גדי רפן גיבור ישראל ששמו מופיע בפזמון החוזר בשיר "עמק דותן":

"וגדי וצבי בהדר גבורתם" - ישתתף בסיור שלנו עם עוזי דיין ביום 19/10/16.

גדי יספר לנו על הקרב בעמק דותן, במקום הקרב.