רבין ב-67 אכן לא עמד בלחץ בתקופת ההמתנה ויצא מהתמונה למשך יום או יומיים. זה לא השפיע כי היו אחרים שלקחו פיקוד והעדרו לא גרם נזק. השבר של דיין ב-73 היה חמור מאוד וזאת לא רק משום שגרם אווירת נכאים והיסטריה מסביבו, אלא גם משום שבשל מצבו הנפשי התחזקה אצלו עוד יותר הנטיה שלא לכפות את דעתו על המטכ"ל אלא להסתפק ב"עצות". וזה חבל כי רוב עצותיו היו נבונות מאוד ואילו היו מקשיבים לו המצב בשדה המערכה היה טוב בהרבה.

אני סבור שבעניינים אלו אתה אכן לא יכול רק לסמוך על כך שתבחר לתפקידי ההובלה אנשים עם עוצמה נפשית בלתי רגילה. ראשית, קשה לנבא: מי היה מאמין שאדם נוקשה עד כדי הפרעת אישיות כמו דיין יישבר? מה בהיסטוריה של דן חלוץ רימז שהוא לא יעמוד בלחץ?
שנית, אין הרבה אנשים עם עמידות כזו ללחצים. בר לב הוא דוגמא נדירה.

לכן, צריך ליצור תנאים שיאפשרו למפקד לתפקד באופן מיטיבי ולהדריך אותו בהתאם. למשל, אין כל סיבה שהוא לא יכול לישון מדי פעם. שדה המערכה לא אמור להיות תלוי 24 שעות ביממה בתפקודו של אדם בודד. בר לב הרשים את מטה פיקוד דרום בכך שבהגיעו לשם קודם כל הלך לישון...
צריך לדאוג לכך שהמפקד ינוטרל מלחצים מיותרים, לדאוג לו לתזונה סדירה ומתאימה, לקפה נטול קפאין, וגם לפסיכולוג צמוד ואולי אף לתרופות הרגעה/מרץ במינונים נמוכים ובפיקוח.