http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5013648,00.html

כה אמר עורך הדין של היועץ האסטרטגי:

..."הערכת מעצר שניה של צחי ליבר והתחושה שלנו מאוד קשה שאנשים שהם מעורבים בסיפור שהם רמי מעלה..."

לאזרח הקטן, זה שקם בבוקר הולך לעבודה/לצבא/לטפל,לסידורים, זה שבמקרה הטוב חוזר בערב ונשפך מול הטלוויזה, הסיפור הזה נשמע הזוי לחלוטין. מהם הטיפוסים המוזרים שמעבירים כסף במעטפות? איך יכול להיות שעורך דין קשור לעיסקאות מפוקפקות? מה פתאום קצינים בכירים לשעבר קשורים לעמלות כצומות על מערכות נשק? מאיפה המציאו שמילארדרים נותנים דברים טובים שמקבלים יחס מיוחד? האם יכול להיות שחברים של מישהו מתעשרים מעסקים שקשורים לממשלה? לא יכול להיות, הוא אומר לעצמו, סתם עיתונאים שמשמיצים, פוליטיקה קטנה, המצאה של השמאל שרוצה להפיל את הימין. למי אכפת כמה סיגרים? אז שרה שתתה קצת שמפניה, נו ביג דיל...

אחרי כמה זמן הוא מתחיל להיות יותר קשוב ומבין כמה מושגים:

זה מתחיל עם ה"שטח". השטח זה אוסף אנשים צעקני או ראש ועד שמביא מתפקדים ורוצה תמורה. ול"שטח" יש חוקים משלו ודיבור משלו.
אח"כ מהשטח צומחת השיכבה של חבר'ה שהם מהתחום של "מוציא ומביא". הם "מקורבים" ה"יועצים האסטרטגיים" ש"פיצחו" את ה"די.אנ.איי" של חברי המפלגה, לפעמים הם גם נושאים בתארים אחרים. הם מסתובבים בלשכות, ובין חברי המרכז, בוועדי העובדים ואנשי הממון ה"קטנים" (קבלנים, חברות כח אדם, עורכי דין, שתורמים ומחכים לתמורה).
אלו המאכרים.
שר או בכיר אחר ייזהר מלהתלכלך, אז לכן צריך "יועצים" שיודעים איך לסדר עם מי לדבר ואיך להעביר את התמורה. לפעמים זה משהו קטן, איזשהו ג'וב לילדה, ואת זה קשה לקשור לשוחד: זה יכול להיות במשרד ממשלתי, אולי אצל הקבלן ה"תורם", או בחברה ממשלתית רחוק מעין הביקורת, אבל אח"כ יש חוב (הוא חייב לי טובה). לפעמים זה חברת כוח אדם ומכרזים, לפעמים מכרזים אחרים לפעמים עסקאות נדל"ן כיד הדמיון של המושחתים, וככל שהם יותר זמן הם הולכים ומשתכללים. וככה הכול מתנהל עד שמחליפים מפלגה בשלטון. מי שמוחה הופך להיות "שמאלן אוהב ערבים" במקרה אחד, "ימני פאשיסט" במקרה השני. והם לומדים לסדר כתבות בעיתון, משמיצים את התקשורת (זו שאמורה להגן ולחשוף) ומסדרים הכל לטובת ה"פה" זה שיודע לדבר יפה בטלויזיה (זה ה"בכיר").
במקביל מתפתחים כמה מעגלים נוספים: יש את המעגל של ה"לשעברים" שמכירים את כל הבכירים האחרים. יש ה"מיליארדרים" שקונים עסקים גדולים ותקשורת, יש החברים/משפחה (מקורבים) שצריך לסדר להם עסקים, וכולם צריכים כסף או עסקים, ויש מי שמסדר. וכולם מחייכים בנחת על כל הטוב הזה שנפל עליהם ומקווים שרק לא ייגמר.

תמיד זה מתחיל עם טובות ההנאה הקטנות: נסיעות, מתנות, דירות, מעטפות, שרותים ועוד כל מיני דברים.

מתי שהוא, המנכ"ל או השר או בכיר אחר מקבלים תאבון: ה בכיר מזהה איזו הזדמנות ממש ממש רצינית, כזו שאפשר לעשות הרבה כסף, לפעמים זה כסף שיכול להגיע גם בעתיד ולסדר גם את הילדים והנכדים. לדוגמא גז זה טוב. ספינות? זה מצוין. אם יש שילוב זה ממש חזק.

ואז האזרח הקטן שלנו תופס את הראש. רבאק, מה ניהיה לנו פה? בשביל מה ובשביל מי הוא עושה ומתאמץ ובמקרה הרע הוא או מישהו יקר מסכן את חייו? מה זה הזבל הזה שצמח לו מתחת לאף?

ואז הוא גם מבין שקשה מאוד למצוא ראיות לשחיתות, כי זה מישהו שדיבר עם מישהו, ואת התמורה אפשר לארגן בדרכים יצירתיות ו"חוקיות", וצריך פשוט למנוע: אסור לבחור פוליטיקאים מקצועיים, צריך חוקים נגד המאכרים, לשעברים שרוצים לתת יד שיעברו במחילה ביקורת חקירות ומכונות אמת. וגם כדאי אולי לבטל את מרכזי המפלגות ומפלגות שלטון כדאי שיתחלפו. וכשאני שומע אזרח קטן שאומר לי עיזבו אתכם מימין ומשמאל, דתיים נגד חילוניים, הכל קישקוש, גם אני מבין אותו: מה שהוא רוצה זה ניקיון לשלטון.