לדעתי זו מדיניות שגויה
במלחמת לבנון הראשונה, שצה"ל נכנס לעומק לבנון, נכנסו גם חיילי לוחמת תמרון קרקעי, רגלים שריון, שריון והנדסה קרבית. אבל גם חיילים לא מתמרנים כמו תותחנים, לוגיסטיקה, ותחזוקה טכנית, ואפילו חיילי מנהלה, שלחלקם לא היה הרבה מזל בשני אסונות צור. נראה שמישהו מתקשה להבין שם בצמרת הצבא שכדי לנצח במלחמה, אם רוצים לנצח, צריך לשלוח כוח קרקעי מתמרן רחוק מעבר לגבול, ולא רק בסמוך אליו, ולפרק זמן ממושך. כדי שכוח קרקעי זה יוכל להמשיך לפעול רחוק ולמשך פרק זמן ממושך, גם חיילים תומכי לחימה ומנהלה צריכים לחצות את הגבול ולפעול רחוק מעבר לגבול לפרק זמן ממושך. לא ניתן יהיה לספק הגנה הרמטית לחיילים תומכי הלחימה שיפעלו מעבר לגבול. לכן יש לוודא שכול אחד מחיילי צה"ל ביחידות הניידות, הוא בעל יכולת לחימה. או כמו שאומרים בחיל הנחתים של ארצות הברית, every marine, a riflemen. לצערי הרב מישהו שם למעלה לא לוקח בחשבון את האתגרים והמתארים שצה"ל עלול להיקלע אליהם בעימות ממושך בעצימות גבוהה. יצירת צבא שיש בו חיילים שהם כן לוחמים וחיילים שהם לא לוחמים זה חוסר אחריות.