אחלק את התשובה לשתיים:

בכל הנוגע לרפואה צבאית ובמיוחד רפואה קרבית, יש לא מעט פיתוחים ושיטות. חלקם אבולוציוניים (תהליך), חלקם רבולוציוניים (הברקה נקודתית). חלק מהפיתוחים נטמעים לטווח ארוך, חלקם זמניים. וכן, חלק גם מוכח בהמשך כלא יעיל או כושל ונעלם.
לדוגמה: מה שנקרא "תחבושת אישית אמריקאית" - זו עם הפלסטיק המתקפל - בכלל פותחה בארץ, ואף פגשתי את המפתח. הפיתוח ותחילת הייצור התקיימו בתקופת האינתיפאדה השניה וצה"ל התפרן לא יכל להרשות לעצמו רכש רציני, בניגוד לריינג'רס האמריקאים שדוקא כן.
יותר מזה: צה"ל פיתח יכולות רפואיות שאני מניח די בביטחון שהם ייחודיים ברמה עולמית. אין כמעט פלטפורמה בצה"ל - קרקעית, ימית או אווירית - שאין לה לפחות את האופציה להפוך לבעלת תפקיד רפואי. זה מתחיל בהסבת חללים פנויים לחדרי טיפול ע"י ציוד ייעודי, הוספת פונקציית פינוי לכלים שונים שכלל לא נועדו לכך, ועוד ועוד. מובן מאליו שחלק מהיכולות האלה מסווגות, ולא צריך להיות גאון הדור להבין למה.

בנוגע לאימונים משותפים, ראוי לזכור שגאוותנות היא אחלה שיטה להיכשל. אין מישהו שמחזיק אצלו את כל החוכמה, כל אחד מפתח שיטות משלו ויכולות משלו. לראיה, שיתוף הפעולה בין כל הצבאות הגדולים בעולם בינם לבין עצמם וגם עם צבאות יותר קטנים ומקומיים.
בכל אימון כזה ישנן שיטות ויכולות שנחשפות בכוונה תחילה בעוד שאחרות מוצנעות מאותה סיבה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל