"על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" קללת הנחש.
מעם לועז שציטט את גדולי המפרשים, וכל מפרשי הדור התחבטו בקללה - נחש יאכל עפר? עפר מצוי, ועוד כולנו יודעים שנחשים לא אוכלים עפר אלא טורפים כשאר טורפי הטבע.
טוביה, בסרט לילדים על התנך (סיפורי התנ"ך), פרש בפשטות שהנחש אולץ לגחון מחי גבוה לגוחן עפר, ובכך שלמרות איברי הלעיסה שלו הבנויים לחי גבוה, הוא מולעט עפר ואבק ששרויים דרך קבע באמה מעל האדמה (כפי שלוחמים בטירונות באימון זחילה יורקים עפר לאחר האימון)
הבורא כתב "ועפר תאכל..." ולא "עפר תאכל."
חשוב להוסיף, שלכל יהודי יש חלק בתורת ישראל ומכאן כנראה הפיצוח הבלעדי.
האם חז"ל טעו חלילה? ממש לא! גם נחש שימתין לקרבנותיו על העצים, לבסוף יצטרך לרדת לזחול כדי לשתות. ולכן אמת הדבר שכל מה שאוכל הנחש טבול בעפר.