במשך שלשה שבועות לפני ראשון באוקטובר 1973 ראית, תזוזות של דיביזיות שריון וכוחות אחרים הכל בכוון לתעלה. השלמת תקנים והפסקת אימונים, הפסקת טיסות, הרגשת שמשהו קורה.
הכל דווח ל"בור". ראית פתיחת מחסני חרום ודחיפת כמויות דלק ותחמושת עד 1.10.1973
ואז פתאום הכל השתתק....
התברר לנו כי הוחלפו נוהלי תקשורת, הופיעו קודים שלא הבנו מה הם אומרים. הפסיקו לפטפט בקשר (כמו שהיה תמיד) ובמקרה שמישהו ניסה להגיד משהו, הושתק מייד. זה לא היה אותו אויב שהכרנו במשך השנים.
ביום אחד הופיעו כל חטיבות הנדסה עם אמצעי גישור ותובלת סער, אבל ליהודים היתה קונצפציה...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו