הנקודה היא שהצעדים הבוטים של נתניהו פגעו ביחסים שלנו עם מי שכן בעדנו (גורמים מתונים/ פרו ישראליים במפלגה הדמוקרטית). הזכרתי א הילארי משום שבעקבות בחירת טראמפ ננקטו צעדים תקיפים נגד אירן. אם הילארי הייתה נבחרת היא הייתה ממשיכה עם הקו של ההסכם עם אירן כלשונו ואז היית במצב שגם אכלת את הדגים המסריחים (מתקיים ההסכם עם אירן בדיוק כפי שאובאמה רצה) וגם גורשת מן העיר (פגעת ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית).

ושוב- מדיניות החוץ של נתניהו בארצות הברית, לפני ואחרי בחירת טראמפ, היא של התייצבות גלויה לצד אחת משתי המפלגות בארצות הברית, וזה חמור מאוד. ישראל ידעה למשל לקבל תמיכה חסרת תקדים ממשל ג'ונסון הדמוקרטי (שלפני קודמו היה ממשל רפובליקני עוין מאוד של אייזנהאואר) ועדיין נזהרה מזיהוי עם מפלגתו (למשל, נמנעה מלתמוך בגישתו בויטנאם, למרות שמאוד רצה בכך) וכך יכלה להמשיך ולקבל תמיכה משמעותית גם בממשל ניקסון הרפובליקני.